מה לעשות להמשיך להתבייש או לנסות להתגבר על זה?

אוקיי אז ככה מתחילת הקורונה שזה במרץ כזה (החודש השלישי) התחלתי לדבר עם ילד מהשכבה שלי ואני ממש נדלקתי עליו והוא עליי (חברים שלו היו חופרים לי על זה).
וגם חבר
ה שלי אמרה לי שלפני חודש ככה הוא ביקש ממנה לזרוק לי מילה עליו בקשר לזוגיות ועם יכול להיות בנינו משהו.
ביום ראשון ה30.8 הלכתי לקחת ספרים מהבית ספר כמו בכל שנה ואז ראיתי אותו עם חבר שלו אז אמרתי לו היי והוא אמר לי גם היי מה קורה אמרתי לו סבבה מה איתך והוא אמר סבבה והלכתי כי ממש התביישתי...
וביום הראשון ראיתי אותו ממש רציתי ללכת להגיד לו שלום ולדבר איתו אבל התביישתי אז הוא וחברים שלו פשוט עברו לשבת בספסל מולי והוא הסתכל עליי ואני עליו וככה זה היה גם ביום השני ואז פשוט לא יכולתי יותר ושלחתי לו הודעה באינסטגרם שלחתי *השם שלו* והוא אמר לי ? ואז אמרתי לו לא משנה כי אבל עבר איזה 3 שעות שהייתי צריכה כבר ללכת לישון ואז הוא התעקש ממש שאני אגיד לו מה רציתי ואז רשמתי לו סתם לדבר ואז הוא אמר נו אני גם רוצה לדבר איתך זה משנה ופשוט דיברנו ואז נפלט לי שאני מתביישת לדבר איתו כשאני רואה אותו ואז הוא אמר לי אל תתביישי תבואי לדבר איתי מחר טוב? ואז אמרתי טוב ואז הוא אמר ישש ומשם השיחה המשיכה...
היום בבוקר ראיתי אותו בדרך לכיתה שלו אבל עוד פעם התביישתי וגם כשיצאנו מהבניין הוא היה לפני וכמעט נגעתי לו הכתף בשביל לדבר איתו ואז עוד פעם התביישתי ופשוט המשכתי ללכת ועברתי אותם ואז שמעתי את חבר שלו אומר הנה *השם שלי* ואז הילד אמר איפה והחבר שלו אמר זאת מקדימה עם התחת ואז הילד אמר לו סתום את הפה אל תדבר עליה ככה ומאז לא ראיתי אותו יותר (זה היה כבר סוף היום)

כדי לי ללכת עליו מחר ולהגיד לו משהו?
תתנו לי נושאי שיחה לדבר איתו עליהם פנים מול פנים בבקשה
וגם תתנו לי טיפים איך להתגבר על הביישנות הזאת