מאמינים בשיווין מוחלט בזוגיות?

מסכימה איתך

לא מסכימה בכלל איתך, חושבת שצריך שוויון מלא, אני חושבת שמה שאתה אומר נאמר רק כי אתה מפחד לאבד את העליונות שלך כזכר.

שואל השאלה:
^^ וואו מה, לא קשור בכלל. זה יכול להיות דומיננטיות של שני המגדרים, אין פה שום קשר לעליונות גברית.

כי יש דןמיננטיות בהרבה סוגים ודברים, אחד דומיננטי יותר בלהראות אהבה, אחד בלתכנן דברים וכו וכו

אני לא מסכימה ששוויון מתבטא בזה שאין דומיננטי ולא דומיננטי. זה טבעי שהפכים נמשכים ויהיה צד אחד שיותר מוביל את השני, והשני בסדר עם זה.
שוויון לדעתי אמור להתבטא בכך ששני הצדדים לוקחים חלק בקידום הזוגיות, שני הצדדים מתחלקים במטלות הבית ובגידול הילדים, שני הצדדים תורמים ועושים את חלקם בחייהם המשותפים ואין ציפייה שצד אחד יעשה משהו מסוים רק בגלל המגדר שלו.
שני הצדדים צריכים לראות אחד בשני כשווים ולא לזלזל או להניח שמעצם המגדר הוא אמור לעשות משהו.
זה לא קשור לדומיננטי או פסיבי.

שואל השאלה:
אני מדבר בכללי על מי שמוביל את הקשר ומתווה את הדרך בו. לרוב תמיד יש צד אחד שהוא זה שיותר אסרטיבי ומנהל את הקשר.
לא חושב שיש דבר רע בזה, לדעתי זה גם הכרחי. מצב של שני אנשים שינסו להוביל את הזוגיות יכול להביא לחיכוכים ומריבות

שואל השאלה:
צאו מהקטע המגדרי, זה לא הנקודה בכלל. מפריע

שואל השאלה:
עזבו את המפריע הוא סתם התפלק לתשובה, ותודה לכך שאין לי יכולת לערוך

אתה צודק לגמרי, בזוגיות לדעתי תמיד יש אחד שהוא יותר דומיננטי וזה בסדר. אבל זה לא מה שמגדיר שוויון או חוסר שוויון. כמו שהסברתי.
השוויון לדעתי אמור להתבטא במעמד של שני הצדדים בזוגיות. זה שצד אחד הוא יותר פסיבי ו"זורם" או נותן לצד השני להחליט עבורו, לא אומר שהוא נחות יותר וצריך להיות מובן מאליו עבור הצד הדומיננטי. וכל עוד שני הצדדים מבינים את זה ומקבלים אחד את השני ולא מנצלים את החולשות אחד של השני, אין סיבה שלא יהיה שוויון.

שואל השאלה:
זה לא בהכרח אומר שהצד השני נחות. זה יותר בכיוון של אחד הצדדים מוותר מרצונו על "שליטה" בקשר, ונותן לצד השני להוביל. אני כן חושב שיש פה אי שוויון מסוים, אבל שוב אני לא רואה את זה כדבר רע.
לא סותר כמובן שזוגיות צריכה וחייבת להתבסס על שותפות ואמון

האמת שאני כן מאמינה בשיווין מוחלט בזוגיות.

העניין הוא, לדעתי, שברוב המקרים בזוגיות כל צד מוביל בתחום אחר בחיים שלהם.
לא כל המטלות והאחריות מתחלקים שווה בשווה 50 50 בין שני הצדדים.
לדוגמה, אני לא יודעת לבשל בעליל אבל הבן זוג שלי כן, אז ברוב הארוחות הוא זה שמכין את האוכל.
ומצד שני הוא לא יודע כלום כשזה מגיע לצאת לטיולים ולארגן לוח זמנים, והוא יודע שאני טובה בזה וגם אוהבת אז את הרוב אני עושה ומארגנת.
כן אני יכולה ללכת ללמוד עכשיו לבשל והוא יכול להתחיל לעשות מחקר מעמיק במקומי לפני כל טיול אבל שנינו נמצאים בהבנה שכל אחד מאיתנו טוב במשהו אחר ואוהב דברים מסוימים שלשני אין בעיה לתת לו להוביל ולהחליט בעניין. ואם אני אחת שאוהבת להיות בשליטה על העניינים ולארגן ולסדר ומבחינתו זאת לא בעיה זה לא אומר שאני אומרת מחליטה לו על כל הלו"ז וזה לא אומר שהוא לא ייזום גם הוא ויהיה מעורב גם הוא בדברים שנוגעים לשנינו.ץ
זוגיות שבה צד אחד עושה 100% מהדברים ומחליט על הכל ומוביל את הצד השני זאת לא זוגיות לדעתי, זה או: א. רכושניות ושתלטנות, מה שנקרא זוגיות רעילה שצד אחד יוצר תלות של הצד השני בו ומחליט לו על כל אספקט בחיים. ב. יחסי הורה-ילד.
כי הורה הוא זה שצריך לרדוף אחרי הילד ולהגיד לו מה לעשות ולנקות אחריו ולהוביל אותו והילד לא יכול לחשוב בכוחות עצמו.
אף אחד מהמקרים האלה הוא לא טוב.
זוגיות זה שיתוף פעולה וזה מאזן כוחות, זה שני צדדים שעובדים ביחד שווה בשווה כדי לתרום לחיים המשותפים שלהם ולבנות אותם, בכל דרך שנוחה להם ומסתדרת להם. וזה אינדיבידואלי לכל זוג.

אף פעם לא יהיה שוויון מוחלט בזוגיות (גם אצל הומואים ולסביות) כי בסופו של יום הם שני אנשים שונים (אפילו אם הם דומים) וכל אחד טוב יותר במשהו אחר ודומיננטי במשהו אחד

אני לגמרי מסכימה איתך וגם עם התגובה מעליי