זה יושב עליי כלכך הרבה זמן.. אני חייבת לפרוק (שמישהו יכנס, באמת שאני מתחננת זה ממש קשה)

טוב, הכל התחיל בכיתה ב'. תמיד היו לי חרדות מהקאות.. ואז ראיתי ילד מקיא מולי בצהרון על האוכל שלו, התפתחו לי הפרעות אכילה קשות ובאמת שזה היה נוראי! החלמתי, הכל טוב. יום אחד אנחנו הולכים לים, אני מתחילה להרגיש חרדה. חרדה נוראית. וזה שזה היה רחוק מהבית בכלל היה נוראי. מאז כמה ימים לפני שאני יוצאת אני סובלת מחרדות. וזה נורא, הפסקתי ללכת עם המשפחה שלי, ואני כבר ממש מאכזבת את אמא שלי. אני אכזבה. אני רק רוצה להיות כמו כל הילדות בגילי. באמת שזה לא כיף. אני סובלת. מאוד. עכשיו, לפני כמה ימים המשפחה שלי הלכה (כמובן בלעדיי) למסעדה רחוקה מהבית, והיתה לי חרדה- מה יקרה אם לא ארגיש טוב והם יהיו רחוקים מהבית?, ומאז קשה לי אפילו גם להשאר לבד בבית.. בגלל זה אני באתי איתם לפיקניק.. היה לי שם ממש רפלקס הקאה וזה היה מפחיד :/ מאז אני שוב מפחדת.. אני לא יודעת מה לעשות, אני חסרת אונים!. עכשיו אני גם מפחדת להרגיש לא טוב בכללי.. מחר אני הולכת לפסיכולוגית שלי במונית ואני ממש מפחדת.. אני לא מוצאת את הזמן לדבר עם אמא שלי ולהגיד לה שאני לא רוצה..(למרות שאני יודעת שהיא תגיד שהיא לא תבטל) ומחרתיים אני אמורה ללכת לים ואני מפחדת! אמא שלי אומרת לי שאסור לי לפעול מפחד אבל אני פשוט לא מסוגלת.. אני פשוט בוכה פה כבר כמה דקות, אני לא יודעת מה לעשות יותר הסטיפס הוא המקום היחיד שבו אני אומרת את מה שבאמת עובר עליי. כבר אין לי שליטה על החיים שלי, התקלקלתי. אני אכזבה, כותבת את זה אני בוכה כמו מטורפת, אז בבקשה, אני מתחננת תעזרו לי!

מצטערת שזה כזה ארוך, פשוט הייתי חייבת