אנשים שסובלים/סבלו מהפרעות אכילה

אמ בעיקרון יש כמה סוגים של הפרעות אכילה, לי יש שאני כל הזמן רעבה ושאני אוכלת אני לא מרגישה סובע אז זה גורם לי כמעט לא לאכול או לאכול יותר מידי, אני שונאת את זה וזה דכאוני, ופעם ההיתי אוכלת קצת ומקיאה כל מה שנכנס לפה שלי. היום זה יותר טוב

אני סבלתי מהפרעות אכילה ואני עדיין טיפה בתוך זה, אני מנסה לצאת.
זו הרגשה של איכ איזה שמנה אני, של אני מרעיבה את עצמי עד שאני בתת משקל, עד שיהיה לי רווח ברגליים, עד שלא יהיו לי קיפולים בבטן כאשני יושבת.
לא הייתי אוכלת כמעט ובכלל ולפעמים גם עושה ספורט כדי לרדת עוד.
ההפרעות אכילה שלי התפתחו בכיתה ז בגלל חברה שלי לשעבר.
כל הזמן היא הייתה מדברת איתי על משקל וגורמת לי להרגיש רע עם עצמי למרות שבאמת, הייתי נורא רזה, אבל היא הייתה יותר ורציתי להיות כמוהה.
כשהייתי מציעה "רוצה לאכול פופקורן/ קורנפלקס או דברים בסגנון" היא הייתה אומרת "לא זה סתם לא בריא ומשמין, בואי נאכל סלט" ואז הייתי חושבת לעצמי "וואי נכון היא צודקת, אני באמת צריכה להפסיק עם זה אחרת איך אני אהיה רזה?".
היא כל הזמן הייתה אומרת שהיא שמנה לידי וזה בכלל גרם לי לחשוב, אז מה אני? הרי אני הייתי יותר שמנה ממנה ב3 קילו בערך.
היא גם הציעה פעם אחת שכל אחת תשקול את עצמה ואז נעשה ספורט כדי "להיות בריאות" (זה היה בכיתה ו), או שהיא הייתה פתאום רוצה שנעשה ספורט דרך אפליקצייה.
וזהו בעיקרון, בגללה אני סובלת עד עכשיו, למזלי ניתקנו קשר כי היא הייתה פשוט טוקסיק.
בגללה אני לא מרשה לעצמי לאכול, סופרת קלוריות כל היום ומסתכלת במראה ונגעלץ למרות שאני *יודעת* שאני לא שוקלת הרבה ביחס לגובה שלי, אני 160/161, ושוקלת 45.
אגב, זה התחיל כששקלתי 35, כןכן 35 (הייתי בכיתה ו). לפני זה בכלל לא היה לי אכפת מהמשקל.
וזהו בערך :)

שואל השאלה:
כל כך מבאס לשמוע שדברים כאלה קורים.
שמחה בשבילך שהפסקת את הקשר איתה

^ כן זה באמת עצוב, חבל רק שלא הבנתי שהיא לא טובה בשבילי בזמן :/

שואל השאלה:
תודה רבה ששיתפת את זה.
מזעזע שמורה בכלל מעירה על דברים כאלה.
יש אנשים שפשוט לא מבינים כמה מילים יכולות להשפיע ולהזיק.
עברה עליי תקופה שהיה לי נמאס מעצמי וניסיתי לרדת כמה שיותר מהר כי גם קיבלתי הערות מהמשפחה אבל אז הבנתי שאין דרך מהירה וירדתי בתקופה ארוכה מספר מכובד של קילוגרמים.
אני מאוד מרוצה מעצמי היום