דיי נימאס לי לבכות פשוט נימאס

אני כבר הפסקתי לספור כמה בכיתי השבוע וגם בפעמים שלא בכיתי הלב שלי היה שבור אני לא יפרט הרבה אני רק יספר בקצרה ההורים שלי גרושים ואני גרה עם אבא זאת לא היתה בחירה שלי לא היה אפשר לבחור אבל לצערי אני עם אבא אני אוהבת את אבא שלי אבל זה קשה לגור עם בן חסרה לי הדמות האימאית בבית אני רואה את אמא שלי פעמיים בשבוע אני יודעת שבטח תגידו שזה הרבה אבל בישבילי זה לא כי כול חיי הייתי עם אמא שלי בכלל בקושי הכרתי את אבא שלי מרוב שהוא היה עמוס בעבודה אבל עזבו את זה אבא שלי אני פשוט לא יכולה להיסתדר איתו ושוב פעם אני יגיד אני אוהבת את אבא שלי אבל אני חא יכולה כמה אבא שלי יודע בלבשל בלנקות בלסרק את אחיות שלי(יש לי אחיות שלישיה קטנות אז..) אנחנו 7 ילדים כולל אני וזה קשה שילדה בת 13 צריכה להישתלט על 6 ילדים אבא שלי עושה כמה שהוא יכול אבל הוא לא יודע כמה אני סובלת, עכשיו אני יגיד לכם מה קרה אתמול רבתי עם אח שלי על משהו שטותי ובסוף הוא ואני מדגישה הוא שבר את הספא אבא שלי ישר בא אלי ואמר למה שברת את הספא מה יש לך ולקח לי את הטלפון ושעה אני צועקת לא תיסתקל במצלמה של הבית ותיראה אפילו רק אחרי הרבה זמן הוא ראה והחזיר לי את הטלפון. אין לי מה לעשות יש לי חיים בזבל אני לא יודעת אם יש אלוהים ששומע את התפילות שלי אבל אני עדיין ממשיכה להאמין קצת ניגמר לי הכוח להקליד מקווה שהוונתם וסורי שחפרתי פשוט אין לי עוד לאן לפנות