אני רוצה לפרוק קצת וגם על הדרך אשמח שתענו

המצב הנפשי שלי גרם לחברות שלי להתרחק ממני. זה פוגע בי ברמות וזה כבר מרגיש שאין לי חברות. אני מרגישה ממש לבד. אני כל הזמן רואה בנות שיש להן חברות ושנהנות מהחיים וזה כל מה שאני רוצה. בחיים לא הייתי טיפוס חברותי. תמיד זה היה לי נורא קשה. אני אחת כזאתי שהיא "חנונית", לומדת הרבה, משקיעה בלימודים, מגמות קשות, בכיתה של החננות... אני לא במסגרת חברתית אחרת חוץ מבית הספר. בבית הספר אין לי אנשים שאני עוד יכולה להכיר חוץ מהחברות שכבר יש לי (או היו לי) כי כולם שם ערסים ופרחות. הארון שלי ממולא רק בבגדים זרוקים ולא "נשיים" כמו שהחברה מגדירה. אני רוצה ממש ממש לקנות בגדים יותר יפים אבל אני די חסרת ביטחון, מפחדת להיות חשופה כי ליטרלי כל מה שאני לובשת אלה בגדים זרוקים, ובכללי אין לי לאן ועם מי לצאת. ממש ממש באלי לצאת למקומות ולהכיר עוד אנשים ולהכיר חברים חדשים ושזה יבוא לי בקלות אבל קשה לי. אני כבר בכיתה יא ואני מרגישה שחיי החברה והנעורות שלי מתבזבזים להם. אני כל כך תקועה ומרגישה שאין שום דבר כיפי בחיים שלי. יש לי בן דוד שהוא בערך בגיל שלי ואני כל הזמן רואה אותו עם חברים שלו, חיי את החיים שלו ואני כל כך מקנאה (דרך אגב להיות איתו ועם חברים שלו זאת לא אופציה כי אנחנו גרים מאוד רחוק). הייתם במקום שלי? מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות את המצב? אני רוצה להשתחרר אבל איך?