לאנשים שאומרים שאין להם חברים, באמת אין לכם חברים?

יש לי אחת הכי טובה אבל בזמן האחרון אני לא מרגישה ככה
ויש לי עוד חברה אבל גם היא נצלנית
אז אין לי באמת חברים

כן, כאילו יש לי חברה אחת שבקשר כל יום ועוד חברה שאנחנו מדברות פחות

שואל השאלה:
וזה כל החברים שיש לך?

אני מכירה אנשים אבל לא יודעת אם להחשיב כחברים היו לי גם כמה ידידים

יש לי חברה אחת אבל אני רואה אותה פעם באיזה חודש ולוקח לה שבוע לענות לי אז כאילו לא הייתי מחשיבה אותה

אני בת 18 והאמת שאין לי כל כך חברים, אולי רק חברה אחת או שתיים וכמה ידידים בודדים כל שאר האנשים שהיו סביבי גיליתי את הפנים האמיתיות שלהם לאחר זמן מסוים והבנתי שהם בתכלס לא חברים אמיתיים..

כן. אין לי חברים בכלל. בכל כיתה בבית ספר יש חבורות שמבלות יחד, נהנות וצוחקות... לי אפילו חבר 1 אין. אני תמיד תקוע בבית ולא יוצא עם חבר/ה כי אין לי.


(זה כי אני אוטיסט ואני בשוק מעצמי שאמרתי את זה עכשיו.) אני בן אדם טוב ומקסים, אני מתנדב בהמון מקומות ואני מייצג את הבית ספר שלי במועצה עירונית בעירייה. אני עושה משהו משמעותי בשביל שכל בן אדם בודד ללא חברים ירגיש טוב ושייך לכולם.

יש לי ידידה אחת וידיד אבל שניהם ממש ממש פייק.
בת 14

לי יש חברים אבל אנחנו ממש לא בקשר ולא רק בגלל הסגר חוץ מהחבר הכי טוב שלי אבל הוא עבר לצפון

אין לי חברים.
אני רצינית, אני מנודה חברתית.
למען האמת?
אני בכלל לא מעוניינת.
הדור של היום הוא דור אידיוטי.
סליחה, אבל אני הכי כנה שיש.

יש איזה 3 אנשים שאני מדברת איתם פעם בכמה ימים אבל לא נפגשים כמעט אף פעם וכשמדברים זה על בית ספר או שיעורים ):

טוב רוב הדור של היום אידיוטי

גם אני מנודה חברתי. אני רוצה מישהי שבאמת תאהב אותי כמו שהיא הייתה רוצה שאני אאהוב אותה. זה הדבר היחיד שאני רוצה בבחורה.

@אני לא מקבלת מחזור, אפשר גם לשלוח לך הודעה בפרטי במקרה? אני ממש חייב עזרה. אני בודד כל הזמן. יש לי כאבי ראש מיותרים רק מהמחשבה של איך אשיג חברים אמיתיים? מתי יתחילו להעריך ולאהוב אותי?...

היי אני יכולה לעזור לך.
גם לי אין חברים ואני הולכת למין מקום כזה כמו פסיכולוג , זה מסובך דברי איתי אם את רוצה

שואל השאלה:
xnamax^
לא ממקום של לעשות מזל רע כמובן, אבל מה תעשי אם תיפרדו?

@גילי המלך אני אשמח לעזור

ברוך השם טפו טפו אין לי חברים ואני בחרתי בזה, היו לי בעבר המוני חברים עד שהבנתי יום אחד שאני שונא אנשים ולא מעוניין בחברתם..ומעדיף להיות לבד באופן כללי
וברוך השם עכשיו אני לבד לגמרי ואני האדם הכי מאושר בעולם הזה ((: לא צריך אנשים מטומטמים ודפוקים במוח

אני בן אבל תודה. אני אוטיסט, אז אני מרבה ללכת לפסיכולוג אפילו שלא בא לי, אבל אני צריך עזרנ

יש לי חברה טובה איתי בבית ספר ועוד אחת לא איתי, אז אני באמת יש לי רק חברה אחת , עם החברה השנייה אני בקשר אבל לא ממש

אה וגם בזוגיות,משפחה וילדים אני לא מעוניין, מתכנן לחיות לבד באופן מוחלט לכל שארית חיי חח

יש לי חברה שאני מדברת איתה פעם ביומיים ככה אבל אנחנו לא כאלה קרובות, חוץ משה אין לי אף אחד

אחי אם אתה רוצה אני אוהב להתידד עם אנשים אז אם באלך .....

יש לי חברה אחת בלבד. וזהו אין עוד

יש לי רק אחת, והיא יכולה להשאיר אותי לבד כל יום ואז אני לגמרי נשארת *בלי חברים*

הרבה אנשים אומרים שאין להם חברות כי לפעמים הם לא בטוחים בה. יש גם כאלה שאין להם חברים בכלל לצערי. מוזמנת לדבר.

לי אין בכלל :(

יש אבל אנחנו התרחקנו ולא ממש בקשר ויש לי מלא חברים מזוייפים וגם חברים שהם פשוט חרא הם אולי אחלה אבל הם דיי חרא .

יש לי כמה חברים
אבל הם לא מרגישים כחברים אמיתיים שאני יכולה לשתף אותם במה שעובר עליי או סתם לדבר איתם
אז בתכלס אינלי ככ חברים

גם לי אין חברים אמיתיים
חוץ מ3 שהן כן חברות שלי אבל רק עם אחת אני נפגשת וה2 האחרות פחות זורמות ולא רוצות בגלל הקורונה..
אני רואה בסטורי חבורות של ילדות מהכיתה שלי שהן כל הזמן יחד ולמשל עכשיו הן הלכו לאחת מהבנות לסוכה ועשו ארוחה כזאת והפרשת חלה
ובאלי גם ממש אני מנודה קיצר

אני פחות יושב עם חברים ולא כמו פעם רק לפעמים בגלל שזה עכשיו פחות ולא בגלל המצב מרגיש שאין לי באמת חברים רוב הזמן מרגיש לבד אפילו בעבודה עם אוזניות ושלם עם זה, מרגיש כאילו נרקב מבפנים, זקוק לחברה.

אנחנו לא בקשר מ אז הקורונה...
האמת גם לא רוצה..

אין לי בכלל

כשאני אומרת שאין לי חברים זה אומר שיש לי משהו כמו 10 חברים אבל רק במסגרת בית ספר אחרי זה לא ממש נפגשים איתי ומדברים איתי וכל זה

האמת שיש לי כמה חברים ממש טובים
ועוד הרבה שהם חברים (שנפגשים וזה אבל זה חברים חולפים....)
ובכללי אני תמיד בעד להכיר חברים חדשים :)
אבל מתישהו אתה תכיר חברים אני בטוחה
זה לא סוף העולם אבל תנסה להתיידד עם אנשים לא להתבייש לדבר כי ככה מכירים בסופו של דבר

כן
אין לי חברים ב כ ל ל
כבר מגיל 12 כזה, 15

שנה שעברה לא היו לי חברים *בכלל*
עכשיו יש לי, כאילו הגורל הפגיש בינינו באותו היום.

יש לי 3....אני מסתדרת עם מה שיש לי.

אני מרגישה שאף אחד לא מכיר את העומר שלי, שהם לא חברים אמיתיים, יש לי אולי אחת או שתיים שקרובות אלי אבל חוץ מזה אבל די מרגישה לבד

יש לי חברות אבל אני לא מרגישה מספיק פתוחה איתן ולא מספיק קרובה אליהן , רק לאחת והיא מתרחקת ממני לאחרונה ...

יש לי 2 "חברות"
אחת מהן קוראת לעצמה חברה אבל היא לא באמת שם בשבילי אף פעם..
אבל אני מרגישה כאילו אין לי כי זה שיש לך עם מי להסתובב בהפסקה בבית ספר או עם מי לשבת בחדר אוכל לא אומר שיש לך גם את מי לשתף ועל מי לסמוך.

אני בת 16 חברים באים והולכים יש לי אחת שתיים שהם משהו מיוחד אבל חברים זה לא לכל החיים אני אישית אוהבת את הלבד שלי אני מסתדרת עם עצמי הכי טוב

כןן באמת אין לי חברים

אני יש לי חבר מגיל 5 ואני איתו כמו חברה אבל אחי היה לי תקופות שהייתי לבד וזה קשה מאוד אבל אם אתה רוצה עזרה דבר איתי אני יעזור לכה וגם נתחיל להיות חברים כי אני יודע מה זה להיות בלי חברים.

יש לי פשוט לא קרובה אליהם מספיק
אז אני פשוט אומרת סוג של שאין לי
בת 15 וחצי

יש לי חברה ממש טובה מכיתה ד והיינו באותו בית ספר אבל עברתי השנה(אנחנו עדיין מדברות כל יום) בבית ספר הקודם לא הייתי יכולה לקרוא למישהי חברה חוץ ממנה ובבית ספר החדש עדיין לא הכרתי אנשים כל כך בגלל הסגר

יש לי 2 חברות שאני מדברת איתן פעם בכמה חודשים. נחשב?

לי יש חברים כרגע, אבל לא תמיד היו לי.
אני חושבת שבאותה תקופה היו לי בעיות אמון עם אנשים נוספים. בדיעבד אני לא חושבת שהיה לי באמת מצב שלא היה לי חברים בו.
זה רק במוח שלך כשאתה מרגיש לבד.

ואני בטוחה שכולכם תוכלו למצוא את האנשים המתאימים לכם, לי זה קרה השנה(: זה יבוא בסוף.

בתקופת הבית ספר לא היה לי כל כך חברים רק 2 ואם הם לא היו באות הייתי שונאת את ההפסקות רק רציתי שייגמר, אחרכך בתקןפת הצבא הכרתי חברות שאני בקשר איתם עד היום ועכשיו דרך עבודות אני גם הכרתי אנשים אז ככה שיש לי 3 חברות טובות מהעבודות שמדברות ושומרות על קשר

90% מהאנשים שאומרים שאין להם חברים כל האינסטגרם שלהם מלא בתמונות והייליטס שלהם עם אנשים.
לי אין. וכשאני אומרת שאין לי חברים אני מתכוונת לזה. אני לא מכירה אנשים. אני באמת רוצה להכיר את העולם הזה ולצאת ולפגוש אנשים אבל אני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל....
במושבה שלי כולם ערסים ופרחות. ניסיתי ללכת לצופים, פחות בשבילי.... ללכת למסעדות, לקולנוע, לקניון, למסיבות, לבילויים זה נשמע מושלם אבל אין לי עם מי....
הפעם האחרונה שיצאתי למקום שהוא לא בצפר או לבקר תמשפחה היה בלג בעומר עם חבורת בנות מהבצפר, אמא שלי ככ התרגשה ושמחה בשבילי וכן בלג בעומר זאת הייתה הפעם האחרונה שיצאתי מהבית.
כולם מבואסים מהבידוד והקורונה ואני? אני כבר בבידוד 6 שנים לקורונה אין מה להציע לי. באמת שזה נשמע כואב אבל זאת האמת כשכל המדינה נכנסה לבידוד אי שם במרץ פשוט לא הרגשתי הבדל בין הבידוד לחיים הרגילים. פשוט לא הרגשתי שהשתנה משהו וזה ככ כואב ומכעיס שברגע שאתה נכנס לבידוד אתה מבין כמה בודד היית כל השנים האלה וזה לא שאני לא חברותי להפך! כשילדים בגילי מתחילים לדבר איתי אני בעננים וכבר מתחילה לתכנן את החברות שלנו וזה נשמע הזוי אבל זאת האמת וגם אין לי מאיפה למצוא חברים כי כמו שאמרתי אני גרה באיזה חור ליד נתניה וכולן פה צ'אחלות ונפגשתי כבר עם ילדים מפה כמה פעמים ובוא נגיד שלא ככ באלי להידרדר לדברים שהם עושים...

כל מה שאני עושה ביום יום ובמיוחד בשנה האחרונה עם כל הקורונה הדפוקה הזאת זה פשוט לשבת במיטה ולחרוש על אווטאר ובית אנוביס ( סדרות שגדלתי עליהם ) ולהיות בטלפון ולראות אנשים מבלים ועושים כיף חיים ( עזבו את הקורונה עכשיו, בכללי לראות אנשים מאושרים עם חברים שלהם ) וחוזרים הביתה בשש בבוקר ואני יודעת שאם אני אחזור הביתה עד מאוחר אמא שלי לא תכעס עליי להפך היא תשמח לראות שאני סוף סוף מצאתי חברים אמיתיים שכיף לי איתם.




סליחה שזה יצא ארוך פשוט השאלה הזאתי עשתה לי משהו בלב והייתי חייבת לפרוק

יש לי כמה, הייתי רוצה יותר

יש לי ידידה אחת שאנחנו בקושי מדברות... בת 15 והסיבה היא שעברתי לגור בחול לפני שנה וקצת

מאז המעבר לחטיבה נותרתי לבד

^^^^^את יכולה לשלוח לי הודעה אני אשמח לדבר איתך
מתכוונת לאנונימית שפרקה

אין לי אפילו חברה אחת
אנונימית אני כל כך מזדהה איתך..

אני זכר^^

כאילו לא יודע אם להחשיב את זה כשתיים או אחת...
היו לי פעם מספר ממוצע ויפה של חברות שהכרתי בתיכון בסביבות ה4-5 ככה אממאמא שבדרך כזו או אחרת גילתי כמה הן צבועות באמת כל אחת בדרכה ונשארתי עד היום ביב' ואני חולה עליה היא החברה הכי טובה שלי ככה הייתה וככ תישאר חברים זה ככ משמעותי ובאמת שעד התיכון לא היה לי חברים בכלל ובאמת לא יודע איפה הייתי היום בלעדיה
ויש עוד אחת פה בסטיפס שהכרתי בסביבות מאי יוני ואנחנו מדברים כמעט כל יום כבר עברנו לוואטצאפ ועושים צחוקים ומשתפים דברים שלנו והכל לא יודע כמה באמת להחשיב אותה חברה אבל כיף לי לדבר איתה היא מצחיקה אותי ומקבלת אותי כמו שאני
בדידות זה בין הדברים אם לא הדבר הכי גרוע לבן אדם בחייו

הכוונה שלי זה שכאילו אין לי חברים אמיתיים...

אנונימית שפרקה^
מזדהה איתך ממש
אשמח לדעת מי את, תפני אליי בפרטי 3>

קשוח
גילאי 16+ תרגישו חופשי לשלוח הודעות, אתם צריכים לדעתי מישהו בגיל שלכם שיהיה לכם שיח משותף

לי אין בכלל היו פעם כמה אבל עכשיו אין

אני ממש מזדהה איתך.
שנה שעברה היתה לי חברה אחת, ובאמת דיברנו כל היום.
השנה עברתי לתיכון והיא נרשמה לתיכון אחר, אני מוצאת את עצמי ממש לבד. אין לי עם מי לדבר. לא הצלחתי להתחבר לילדים.
ואני והחברה היחידה שהיתה לי כבר לא שומרות על קשר בכלל, אני מרגישה שאני ממש הורסת הכל.
אני לא יודעת להביע את עצמי ואת הדעה שלי.
אני נמצאת בכיתה (כרגע בזום) ומרגישה כאילו אני אוויר. אני לא משתתפת בשום דבר ובשום שיעור. וכשיש שאלה של המורה ואני יודעת את התשובה, אני לא אומרת.

אין לי כלום

יש לי 4 חברות מהשכבה, 2 מהן לא כל כך בקשר איתי והחברות האחרות הן החברות הכי טובות שלי והן אמיתיות וכנות ותמיד יקשיבו לי ויהיו שם בשבילי בעת צרה, ככה גם אני איתן❤
ובכיתה אין לי חברים.
חוץ מילדה אחת, שהיא מזוייפת וצבועה אז אני לא מחשיבה אותה כחברה שלי...
היא פשוט כל הזמן באה אליי בכיתה ומדברת איתי, אני לא מצליחה לנתק קשר ממנה...

לי אין חברים אני לא בקשר עם אף אחת וגם בתיכון לא היינו בקשר כל כך ועכשיו אין לי בכלל

אני חושבת שכל אלה שאומרים שאין להם חברים פשוט אין להם חברים אמיתיים.

יש לי "חברות" שבשבילן אני אוויר כל השנה... חוץ ממתי שנזכרות בי רק שיש להן יום הולדת ונעלבות אם אני לא קונה להן מתנה. הן מכריחות אותי לקנות מתנה לחברות שהן בקשר טוב יותר איתן מאחורי הגב שלי נפגשות, עוד הכי הזוי שאני יוצאת הלא בסדר אם אני לא מאחלת מזל טוב.

תגובה ראשונה
בול אני

כן אין לי חברים בכלל אז ככה שאם רוצה בכיך יכולה לדבר איתי

יש לי כמה חברות אבל גם בחברות הכי קרובות אני אמצא מה לשנוא

אני אומרת שאין לי חברים כחלק מבדיחה, אני חברותית מאוד.
אבל שהייתי ביסודי היו לי חברים אבל לא אמתיים שאני ארצה שישארו בחיי

אין לי* בכלל *
מזדהה איתך חח

אין לי חברים באמת אפילו ידידים רחוקים אין לי וזה כל כך קשה..

יש לי אחת וזהו

רק 1

כן,אין לי בכלל,14

אני, אני בן 12

חברים אמיתיים זה קשה למצוא ואני לא אומרת את זה בהאשמה כי זה גם קשה להיות חבר אמיתי בעולם הזה שהכל פוזות וכולם מנסים להרשים ולשחק אותה קולים.
גם אם יש לך חברים אמיתיים זה לא הרבה כי קשה לך להיות בקשר כל כך טוב עם הרבה אנשים, אבל בתכלס אם אתה תרצה חברים אמיתיים אתה תוכל להשיג בקלות עם קצת אומץ, זה אומר פשוט להתחיל לדבר עם מי שאתה מעוניין להיות חבר שלו, להציע לו לעשות דברים ביחד ולראות אם הוא גם מעוניין.

ולשאלה אני לפעמים אומרת שאין לי חברים בצחוק אבל לפעמים זה באמת מה שאני מרגישה, למרות שכן יש לי קצת חברים.

באמת אין לי... כל החברות שלי שחכו אותי

כשאני חושבת על זה היו תקופות שהרגשתי שאין לי חברים אבל תמיד הייתה חברה אחת

לי יש סהכ שני חברים ממש קרובים..
אחד שעכשיו ירד לאילת לחצי שנה
ועוד אחד שלא מזמן החזרתי איתו את הקשר.

באתי לכתוב מגילה אבל לא משנה דה פוינט יז
יש לי שלוש חברות שאני מדברת איתן קבוע בפון ויש לי עוד כמה שלא אבל אני כן רוצה שיהיה קבוע אבל זה פשוט שאני לא מאלה שישר אומרות בואו ניפגש וזה (כי אני מעדיפה להיות יותר בבית נעולה ועם הקורונה וזה אין לי כוח) אבל יום יבוא ואנחנו נסיים תיכון ואז אני לא אדע איך לתקשר איתן אז אני מעדיפה עכשיו להיות חברה יותר טובה...
ויש לי גם את החברות ילדות שלי שזה כבר אני בטוחה שאני אראה מתישהו אבל אני לא מדברת איתן בפלאפון המון....
(כתבתי מגילה)

אין לי. כאילו, יש קצת, אבל אף אחת מהן לא אמיתית. הלוואי והיו נשארים החברים הבנים, בנות זה עם מתוסבך יותר אומרת בתור בת...

אני בן 25 החברים שיש לי הם נמצאים בעיר אחרת מאיפה שאני נמצא ואין לי שום קשר איתם
אבל יש שתי חברים של אח שלי שאני מדבר איתם ואח שלי מזמין אותי לדבר איתו ועם החבר, וזה קורה מידי פעם
חוץ מזה אין לי שום חברים בעיר שלי
ויש לי עוד קצת חברים שהכרתי מהמשחק township שאני קצת מדבר איתם בוואטסאפ ובמשחק, וגם פה אני מדבר קצת
זהו זה כל החברים שיש לי
בתחלס אני בכללי מרגיש בודד אפילו שאני גר עם המשפחה שלי כי אפחד לא מתקשר כלום ואני מרגיש הכי בודד שיש
ויש מצב שזה באשמתי
או באשמת מי שתיכנת אותי שזה הבורא

אין לי בדיוק חברים, אבל זה טיפה בא ממני, אני לא מת על להפגש בזמן הפנוי עם רוב האנשים וזה די מספיק לי להפגש איתם בבית הספר או בתנועת הנוער אז אני לא ממש שומר על קשר במיוחד בזמן הקורונה

יש לי 2 חברות לכל החיים.
חוץ מזה יש לי בין 5 ל-10 (אין לי כוח לספור) חברות טובות שאני באמת מדברת איתן על דברים עמוקים ומספרת להן דברים אישיים שלי, אבל אני לא בטוחה ב-100% שהקשר שלנו ישאר גם אחרי הבית ספר.
חוץ מאלה, יש לי כמה ידידים וידידות.
חח וכמובן שמכרים.
בגדול, המזל שלי זה שאני חיה במושב והשכבה שלנו יחסית ממש מגובשת והבית ספר שלי הוא קטן יחסית (בשכבה שלי יש נראה לי רק 200 ילדים, אני יודעת שבמקומות אחרים יש איזה אלף או אלף חמש מאות) וגם שם מצאתי חברות ממש ממש טובות שהלוואי שנמשיך את הקשר גם אחרי הבית ספר.
אה ואני בת 16 וחצי :)

אנונימית שפרקה אני בול כמוך );

יש לי ממש קצת שאני לא קרובה אליהם ואני פשוט רוצה משהו יותר אמיתי.
ההגדרה שלי לחברים היא ממש אחרת ממה שיש לי

^גמאני ככה לגמרי

אני בן 17, ולצערי אפילו חבר אחד אין לי :( למרות שאני דיי חברותי

אוקיי אז ככה
בכיתה א עד ג שיחקתי רק עם אחותי
עד שהיא הסבירה לי שאני צריכה למצוא חברים משל עצמי
הכרתי כמה בנות מכיתה ו ששיחקתי איתן מלא זמן עד שהן החליטו שלא בא להן לשחק איתי
ישבתי בצד והסתכלתי עליהן כל הפסקה והפסקה עד כיתה ה
הכרתי את החברה הכי טובה שלי
ואז בכיתה ו היא עברה לעיר אחרת
בכיתה ז לא היו לי חברים בכלל
ועכשיו בכיתה ח מצאתי איזה 4 חברות ואחת הכי טובה שתמיד שם לצדי

אין לי חברה שאני פתוחה איתי ב100 אחוז ואני פשוט מרגישה שהיא מזוייפת אז כן אולי יש איזה אחת אבל גם איתה אני לא פתוחה 100 אחוז

אצלי יש שתי חברות טובות
ועוד שתיים אבל לא בקשר יום יומי כמו עם השניות

יש לי כמה חברים אינטרנטיים אבל הקשר קשה ואני לא תמיד יודעת אם להגדיר אותם כחברים שלי או כמישהי שמעבירה להם את הזמן כשמשעמם להם

יש לי כמה חברים אינטרנטיים אבל הקשר קשה ואני לא תמיד יודעת אם להגדיר אותם כחברים שלי או כמישהי שמעבירה להם את הזמן כשמשעמם להם

היי, אני בת 12

יש לי חברים פשוט 2-3 והשאר זה חצי שלום שלום, חצי מנימוס וחלק מזוייף
וכן אני יכולה "להצטרף" לחבורות אבל אני בוחרת שלא כי הדור שלי חרא, חסר מודעות עצמית, לא מחונך ומדברים כמו לא יודעת מה (ואני מצטטת: כוסונית, אורגיה, כלבה שלי, כוסית), חלק מעשנים וכל היום מסתובבים ברחוב שותים אקסל וזה ממש לא אני ולא החינוך שקיבלתי הייתי מעדיפה שלא יהיו לי חברים בכלל ולא להתנהג כמו הילדים בדור הזה, עצוב :(
ולא אני לא חננה, סתם לא הגיוני לי ההתנהגות של הילדים בגילי היום

יש לי 3 חברים הכי טובים ואני מעדיפה 3 חברים אמיתיים מטשר 100 מזוייפים

יש לי חחח אין לי חברים (בנים) אבל חברות בנות יש

איבדתי את כולן ונשארה אחת שהיא הייתה הכי הכי טובה שלי אבל זה כבר לא מרגיש שאכפת לה ואז הכרתי עוד 2 אבל אני עדיין מרגישה כזה לבד

אשמח שכל מי שהגיב פה וכל מי שמזדהה עם השאלה יקדיש את זמנו ויקרא את זה-

אני כבר בת 21, סיימתי תיכון וצבא ובתור מישהי שכבר אחרי זה- אני שמה לב איך עם השנים הפן החברתי הופך להתמודדות קשה יותר ויותר- תחושת התחרות גדלה, הרצון להוכיח את עצמנו מתעצם, ועם כמה שמדברים יותר על חרם או בריונות- ככה התופעה גדלה. תמיד יהיו את האנשים שינסו להיות למעלה בכל מחיר, וזה בא על חשבון אנשים טובים אחרים שמתקשים לעמוד בקצב. זה בא על חשבון אותם האנשים שקצת מתביישים ליזום, על הטיפוסים השקטים, או על אלה שנשארים נאמנים לעצמם ולא נופלים לזיוף שיש בחוץ.
אבל זה לא סביר או הגיוני מבחינתי שאפילו רק אחד מכם ירגיש שאין לו חברים כי משהו לא בסדר בו.

הרי בסופו של דבר תמצאו את מי שמתאים לכם, לא משנה איזו מוזיקה אתם שומעים ואיך אתם נראים, איך אתם מתלבשים, עד כמה יש לכם או אין לכם ביטחון, כמה אתם מתוסבכים, שמנים, רזים, גבוהים או נמוכים. באמת... מיום ליום אני לומדת שלכל סיר יש מכסה, ותמיד תוכלו להכיר מישהו כמוכם (ואפילו כמה כאלה).
ואם זה לא קרה עד עכשיו? זה לא אומר שהם לא קיימים, הם פשוט מיוחדים כמוכם ובגלל זה קצת יותר נדיר למצוא אותם.
העולם הוא כמו פאזל ענקי שמורכב ממלא חלקים קטנים. וכמו שכל חלק שונה מהאחר וכל אחד יתחבר רק לחלקים שמתאימים לו- כך גם בני האדם... אם בן אדם ייקלע לסביבה שבה אין אנשים שמתאימים לו, הוא לא יתחבר אליהם. ובמקום להאבק בעובדה הזו ולנסות בכוח ליצור קשר שיפגע בשני הצדדים- צריך לחכות שהזמן יעביר יד על כל החלקים ויערבב אותם. הרי הסביבה משתנה, האנשים משתנים, וגם אם אתם כרגע מוקפים בחלקים שלא מתאימים לכם, זה לא אומר שהמצב יימשך ככה לנצח.
תהיו סבלנים. זה קשה, זה באמת קשה להיות מוקף באנשים שלא מתאימים לך... אבל אתם חייבים לזכור שזה באמת עניין של זמן. אני שונאת את המשפט הזה, אבל הוא כל הזמן מוכיח לי שהוא נכון.

אחד הגורמים שהכי משפיעים על הדימוי העצמי שלנו היא התגובה של הסביבה כלפינו- אם נקבל חום ואהבה, סביר להניח שהדימוי העצמי שלנו יתפתח ונרגיש טוב עם עצמנו. אבל כך גם ההיפך- אם אדם ירגיש בודד ולא רצוי, הוא עלול לפתח מחשבה שהוא אדם נחות ולא שווה מספיק... ואם תישאבו לתחושה הזאת שאתם לא שווים מספיק- זה העונש הכי גדול שתוכלו לתת לעצמכם. זה יגרום לכם לפתח שנאה עצמית וחוסר ביטחון שמאוד יקשה עליכם בעתיד כשהאנשים הנכונים כן יהיו בסביבה. אז במקום ליצור לעצמכם פצע שקשה מאוד לסגור אותו- תשתדלו כמה שיותר להכיר ביתרונות שלכם, להבין שהכל בסדר איתכם, לטרוף כל הזדמנות חדשה להכיר אנשים חדשים, ולהיות תמיד עם חיוך וביטחון. אנשים אוהבים לקרב אליהם טיפוסים שמחים ובולטים, ולצערי לא לכל אחד יש את האינטיליגנציה הריגשית המינימלית כדי להבין שאלו שקצת יותר שקטים כאלה לא כי הם לא מעוניינים להכיר- אלא כי קשה להם בסיטואציות חברתיות, ושדווקא להם צריך להשתדל להושיט את היד יותר. אז אין לנו באמת יכולת לתקן את החברה ולגרום לה להבין את זה, אבל יש לנו עדיין שליטה על עצמנו ועל הגישה שלנו.. תילחמו בעצמכם, ותילחמו בשביל האושר שלכם- אל תשכנעו את עצמכם שאתם הבעיה.

כל מי שירצה להמשיך לדבר איתי על זה או לפרוק- אתם תמיד תמיד מוזמנים לשלוח הודעה 3>

אני רוצה רגע להתייחס למה שאנונימית אמרה (הזאת שפרקה)
קודם כל לי אין שום רשת חברתית.
שנית כל, אני לא הולכת לשום מקום חוץ מבית ספר ולמכולת שמטר מהבית שלי.
בבית ספר שלי אם לא בכל העיר, כל הילדים מגעילים וצבועים ופרחות כאלה שמנסות להגדיל את החזה או את התחת שלהן.
אותי, לא נידו חברתית, עליי לא עשו חרם טפו טפו טפו, נראה כאילו אין בעיות, נכון, אצלי זה בשביל חלקכם פחות נורא אבל גם זה מצליח לפגוע בי.
הידידה שלי, היחידה, זו מישהי שאני לא מדברת איתה ביום יום בכלל, ואם אני כותבת לה אז היא עונה ממש יבש, כנראה הבעיה בי.
הידיד שלי, גם מתנהג אליי בצורה מגעילה ולא מכבדת.

אני אהיה הכי כנה עכשיו ואגיד שאני, הכי רוצה חברים, אני ממש רוצה חברים, מספיק לי אחד/אחת אבל שיהיה/תהיה אמיתי/ת.
אני יצאתי פעם אחרונה החוצה, לא לבית ספר/מכולת, היה לפניי שנתיים עם הידידה שלי.

אני פ*קינג בוכה כמעט כל יום כי אני רואה סתם בסרטים חברים טובים שיכולים לצאת ביחד למסיבות ומקומות.....ושואלת את עצמי, הבעיה היא בי? ולפי מה שהבנתי, כן, הבעיה בי, הבעיה בי שאני שונה, הבעיה בי שאני איכשהו גורמת לסביבה להתרחק ממני, הבעיה בי שאני פ*קינג לא רוצה להיות כמוהם!

ואני ליטרלי כועסת על עצמי שאני לא רוצה להשתנות!.

אצלי, אמרו לי כל הכיתה פה אחד, "שונאים אותך!" והסיבה? הסיבה מצחיקה, "את חנונית חייזרית משנות השמונים"

לי, הבידוד קורונה, לא שינה לי הרבה גם, אני יושבת בבית ומשקרת לעצמי שכיף לי לבד, שאני לא צריכה חברים.

לשמחתי, יש לי את המשפחה שלי שהם החברים הכי טובים שלי,האנשים היחידים שבאמת אכפת להם ממני ואני מרוצה. הנה, עכשיו שוב שיקרתי לעצמי, לא, אני לא מרוצה.

זה לא שאין לי זה שכל ה"חברים" שלי רק יורדים עליי ולא אוהבים רעיונות שלי למזלי יש לי 2 חברים מאוד טובים

אין לי בכלל:( ליטרלי 0....