חושבים שאני אצליח לעבור את זה?..

אני הולכת היום למשפחה שלי...
אין לי מושג אפילו איך להתחיל, אני פשוט לא אוהבת להיות שם...
אבא שלי נורא רוצה שאני אבוא וגם אני רוצה רק הפעם הזאת לראות אם משהו ישתנה...
לאף אחד שם לא אכפת לי.., אל תגידו שכן אכפת כי פשוט לא.., אף אחת מהבנות דודות שלי לא מדברת איתי, הם נפגשות כל הזמן בלעדיי וזה לא בגלל שאין לנו על מה לדבר כי אני יותר קטנה מהם, אחת מהן גדולה ממני בשנה והיא נפגשת איתן תמיד והולכת איתן לקניון נגיד ויש להן את אותם חברים...
אני שיניתי את הסטייל שלי ממש.,. ברמה של כאילו ממש.., אני מרגישה אולי ישימו לב אליי עכשיו כי רובן מתלבשות כאילו הפוך ממני לגמרי אבל אצלי זה יותר מיוחד..
אבל אני מפחדת שיהיה לי רע, היה גם פעם אחת שבכיתי שם ועוד ביום הולדת של בן דוד שלי, אני אוהבת אותו אומנם אנחנו לא מדברים אבל אני מניחה שזה בגלל שהוא בן 24 ואין לנו שום דבר במשותף, אני ממש מצטערת שעשיתי הרגשה רעה ובנוסף לזה שהרגשתי ממש חרא הרגשתי נורא על זה שבכיתי ביום הולדת שלו...
למרות שגם כשאני שם אנחנו לא מדברים, ועם בנות דודות שלי הוא מדבר, וככה גם כל שאר המשפחה שלי, מדברת רק איתן.
אני תמיד לבד שם ותמיד אני עוצרת את עצמי מלבכות ואני ממש לא רוצה שזה יהיה שוב..
אני לא יכולה לא לבוא..
אתם חושבים שיהיה בסדר? מה לעשות אם יקרה לי שוב שאני לבד? קשה לי עם זה תמיד שאני לבד ולא בא לי לבכות שוב...