איך יוצאים מדיכאון קליני. בלי פסיכיאטר או פסיכולוג ובלי תרופות? איך מפסיקים להיות עצובים?

אני אצא מנקודת הנחה שהשאלה מדויקת ואני אסביר.
רשמת "דיכאון קליני".
מצב זה הוא מצב רפואי, לא רק רגשי, לכן אני מניח שבוצע תהליך אבחון מסודר ע"י פסיכיאטר או פסיכולוג.
בהנחה שכך אז כבר יש מטפל בתמונה ונשאלת השאלה למה לעזוב אותו.
אני חושב שכדאי מאוד להיות בטיפול במצב כזה שהיא מעבר לדיכאון רגיל. נסיון לטיפול עצמי או דומה לנסיונות שלנו לדוגמה לתקן קלקול באוטו לבד (בהנחה שאין לנו מושג בתחום) במקום ללכת למוסך.
היעילות בטיפול עצמי סביר להניח מאוד נמוכה גם כי אין לנו הבנה בזה וגם בגלל שאנחנו כרגע בדיכאון מה שמפריע מאוד למוטיבציה, למחשבה בהירה וליעילות בכלל.
לגבי תרופות לי יש דיעה שלילית אבל יש מצבים של דיכאון קשה שבלעדיהם אנשים לא מתפקדים.
בכל מקרה לא הייתי מוותר על פסיכותרפיה.

והיה ובכל זאת לא רוצים או לא יכולים אז הייתי פונה לשני כיוונים עיקריים.
כושר גופני והכי חשוב מדיטציות.
מדיטציה מעבר להקשר הרוחני שאנשים עושים זה ממש פעילות טכנית שבה אנו עובדים על המחשבות שלנו. יש לה יכולת לפקס אותנו בצורה מדהימה ו"לנקות" כל מיני מחשבות מגבילות ורעות שמלוות אותנו.
כמובן שאפשר לעשות במקביל לכל טיפול.

צודק הדוב באוויר שאם את מאובחנת בדיכאון קליני, מדובר במצב רפואי ויש לטפל בו ע"י רופא, כלומר פסיכיאטר וכן, הטיפול יכלול תרופות. אם רשמת דיכאון קליני כביטוי לעוצמת העצבות שלך, אז לא מדובר בדיכאון קליני אמיתי אלא במצב רוח ירוד, כנראה שבעוצמה חזקה מבחינתך.

זה מצריך המון כוח רצון, עבודה קשה וסבלנות.
לפני שאת קופצת לפסיכיאטרים שילעיטו אותך בסמים מקהי רגשות שקשה מאוד להיגמל מהם, הייתי ממליץ לך להתחיל עם הספר:
'ללא פרויד, ללא פרוזאק' של דויד סרוואן-שרייבר.

טיפול רגשי מומלץ לשחרר משקעי עבר ולשינוי תפיסת עולם שיכולה להוביל אותנו לדכאון.
ורק במקרה של החמרה ותחושה שאין בררה, כמוצא אחרון אולי כדאי לפסיכיאטר.
בהצלחה והרגשה טובה.

שואל השאלה:
רודף האמת ציינתי שאין לי שום כוונה ללכת לפסיכיאטר, ולא ליטול תרופות. זה מופיע בגוף השאלה אז מה הטעם לכתוב לי את התשובה שרשמת.?..

דיכאון הוא מצב נפשי שנובע מהלך נפש מסויים, קשה לדעת מה גורם לדיכאון, כיוון שכל אדם הוא שונה, ויש לו נפש שונה.
קטונתי מלייעץ לאנשים אחרים כיצד לפתור את הבעיות שלהם, אני אישית לא מרגיש טוב עם טיפול שמתערב בגוף שלי, כמו כן אני לא מרגיש טוב עם סוגים של טיפולים שסובבים סביב מדוע אינני אדם יעיל ומועיל לאחרים כמו שהייתי יכול להיות.
אני מאמין שכל אדם נברא עם נשמה המיוחדת לו, ולכל נשמה יש תקנה בעולם.
אם הנפש עצובה ומדוכאת, יתכן שתמצא עניין בספרים שנכתבו על ידי פילוסופים, שבעצמם היו אנשים רגישים ועצובים, אבל העצבות התבטאה אצלהם בחשיבה מעמיקה על העולם ועל משמעותו. היום היו תופסים את סוקרטס \ שופנהאואר \ ניטשה ומלעיטים אותם בכדורים, או מכניסים לאיזה מסגרת משקמת.
התרבות של החברה האנושית נוצרה ומיוסדת על רעיונות ומילים, ההקשר והחלק של המבנה התרבותי של החויות משמעותי, מכאן האמונה שלי בחשיבות ההשפעה של מילים על מצב הרוח של אדם. לזה יסכימו גם פסיכולוגים, רק שאצלם זה מקצוע.
עצות אחרות מה לעשות אינני יודע, לכל אחד יש את ההתנסויות שהוא חשוף אליהם, ומה שאפשרי ומושך אותו, לפעמים כדאי לאדם לנסות דברים חדשים או קיצוניים, לפעמים עדיף שלא, אלא להיפך, להפסיק לעשות דברים.
כדאי לך להזהר מאירגונים וכתות שטוענים לטיפול שהוא תחליף לתרופות \ פסיכולוג, ישנם כאלו שמנצלים את הדיכאון (הסינטולוגיה למשל), קשה לדעת מי באמת מועיל לנפש, כך שצריך להיות רגיש וביקורתי, ולא להכנס להתחייבויות כספיות.
בנוסף אצטט מוזיקאי ידוע שאמר שלימוד מוזיקה יכול לרפא את כל בעיות הנפש, גם היוונים הקדומים האמינו שהמוזיקה מטהרת את הנפש, אז מומלץ ללמוד כלי נגינה, אפשר להתחיל עם חלילית ואז להחליט אם כדאי להשקיע בזה. אבל גם זה כנראה לא אפשרי ולא פתרון לכל אדם.

המון פעילות ברצף בלי זמן למחשבות ועם מעט זמן לנוח. עבודה, התנדבות, ספורט, בשעות הפנאי להיות במקומות ציבוריים. לא להשאר לבד. זה הכי תמציתי שיש לי אבל אם תעשי ככה הדיכאון ייצא ממך הרבה יותר ממהר שאת מסוגלת לדמיין

שואלת השאלה - רשמת שאת סובלת מדיכאון קליני, שזהו מונח רפואי אך גם שגור בשפת היום יום לביטוי עצבות. בסה"כ ניסיתי להפריד בין השניים ולשאול מה מצבך. אולי התשובה שלי אינה מוצאת חן בעינייך, זה בסדר גמור, אבל זו דעתי. מצב רפואי פותרים אצל רופא, ולמצבים אחרים יש פתרונות אחרים. הציעו לך כאן מגוון פתרונות, ואת מוזמנת לנסות אותם, חלקם ידועים כטובים, וחלקם נשמעים הגיוניים. יחד עם זאת, ישנם מצבים כימיים בגוף, שאין ברירה אלא לאזן ע"י תרופות, לפחות באופן זמני, ולכן שאלתי האם השימוש במונח דיכאון קליני הוא שלך או שאובחנת כסובלת מדיכאון קליני ע"י רופא פסיכיאטר.
בסופו של דבר כל עוד את לא מסכנת את עצמך או אחרים, אין מי שיוכל להכריח אותך להיות מטופלת אצל פסיכיאטר, כך שדעתי לא תקבע לך כלום, היא רק כאן לידיעתך.

קראי ספרים חכמים שנותנים מבט מפוקח ומחדש על החיים.
קלאסיקות ספרותיות, ספרות עם משמעות פילוסופית.
אני אישית גם נגד תרופות ופסיכיאטרים.

תפסיקי להתבודד
תעשי ספורט
תאכלי נורמלי
תנסי להתנתק מכל המדיה (פלאפונים סרטים וכו'..)
תצאי
תתנדבי איפושהו.. זה גם מאוד עוזר!
פשוט.. תחיי את הרגע!

מאוד קשה לצאת מזה בלי סיוע תרופתי ומקצועי בכללי
אבל אם בכל זאת רוצים לנסות, אז תזונה בריאה בשילוב אורח חיים ספורטיבי, שמעתי שזה עוזר