אני בדיכאון, אומנם לא מאובחן אבל יכול להעיד שאני בדיכאון די בוודאות.

פסיכולוג

שואל השאלה:
אממ לדעתי ההבדל הוא שנה שעברה הייתי מאוד עסוק בלימודים, לא היה לי זמן בלהתעסק כמה חרא אני פנימית/חיצונית, כל היום שלי הוקדש ללימודים ולשאיפות שלי. השנה (יב) היה קצת יותר קל, אז גם הקדשתי זמן למחשבות על עצמי, ופשוט נשאבתי לזה, זה לא משחרר ואפשר להגיד שהדרדרתי בלימודים במונחים שלי. לא נראלי חוויתי טראומה.

לגבי חוויה כללית, האמת שאני לא יודע להצביע על משהו, פשוט התחושה הכללית היא מאוד מבאסת שאני לא עומד בציפיות האופי והיופי של אנשים, וזה גורם לי לתהות כזה "למה שאנשים יאהבו אותי?" וזה נגרר למחשבות של "אני לא מספיק טוב עבור המשפחה שלי וחברים שלי" (שממש אוהבים אותי). מרגיש לי כאילו אני שק החבטות של העולם, (אם נשים בצד משפחה וחברים) שכזה מתעלמים ממנו, הוא לא חשוב מספיק, אין מה להתייחס אליו, לפעמים באים אליו וצוחקים על החסרונות שלו ועוזבים. וזה לא שצוחקים אליי מול הפנים, התחושה שלי היא פשוט כזאת.

שואל השאלה:
את לגמרי צודקת, אבל הלוואי שזה היה כזה קל.

אל תוותר, אתה תוכל להצליח להיות מאושר, התהליך לא יהיה לך קשה אבל אתה תעבור אותו