פריקה ראשונה שלי,מי שיש לו כמה דקות פנויות ויכול להקשיב,מבורך

אחח,אהבה,כמה שהדבר הזה גדול ועוצמתי
למי שיצא להתאהב,יכול להבין כמה הדבר ממלא את הנפש.
כמה שזה חסר לי,בתקופה האחרונה,המילים החמות,הדאגה,האכפתיות,הרצון להכיל בן אדם ושבן אדם יכיל אותך.
להיות שמה בשביל האחר,להיות זה שלא ישחרר אותו ברגעי משבר.
לא היה לי מצב בכל ה18 שנה שבהם אני חי,שאני צריך אהבה כל כך משאני צריך עכשיו,מרגיש שאני נשבר,מתפורר,לאט לאט,עם הזמן,הנשמה דועכת,צריך את הבן אדם שיאיר לי את הכל.
את הבן אדם הזה,כשבסוף היום אני ישר אצא לכיוון הבית שלו,לחבק אותה,לא לשחרר,להגיד להכמה שהתגעגעתי.לשבת לצידה,להזיז את כל הטלפונים לצד,ולדבר אחד עם השני נטו דרך העיניים,כמה שזה חסר.
אחח,
אהבה