ממש זקוקה לעזרתכם בשיכנוע ואם אולי אני תופסת דברים לא בפורפורציה

אני בת 16 . הבת זוג שלי גם בת 16 אמא שלי מכירה אותה אמא שלה מכירה אותי אנחנו נפגשות מלא וישנתי אצלה פעמיים פעם אחת בכיתה ז ופעם אחת בכיתה י וזה היה לפני שהיינו ביחד בפעם שישנתי אצלה בכיתה י אמא שלי לא אהבה את זה שאני ישנתי אצלה היא לא אמרה לי סיבה הסיבה שלה זה פשוט "כי ככה" . קיצר בבית שלי אני מרגישה בכלא ואצלה כל כך טוב לי זה כאילו כל הרע עובר כשאני איתה . עכשיו כשאנחנו ביחד זה ליטרלי חלום שלנו שאני אשן אצלה שוב . כי זה כלכך נעים ובטוח להתכרבל כזה ואנחנו כל כך רוצות וגם להיות ביחד כלכך הרבה זמן . אני חולמת על זה מלא ואני באמת בוכה אפילו בגלל זה . אמא שלה זורמת מתוקה ברמות סומכת עליי ועלייה שלא נעשה שטויות (גם אנחנו לא מתכוונות לעשות דברים ... הבנתם) מוכנה להסיע ולהחזיר אבל אמא שלי פשוט לא מסכימה . הסיבה שלה זה "כי אני הבוס בבית הזה" . אני מנסה לשכנע וכלום לא עוזר . זה גורם לי להרגיש גם כמו אדם נוראי כי זה מעביר הרגשה שהיא לא סומכת עליי וזה ממש פוגע . מעולם לא עשיתי משהו שגרם לה לפקפק בנאמנות שלי כלפייה . היא פשוט דואגת לי קצת יותר מיידי ולא נותנת לי חופש בכל כך הרבה מובנים . אני סתם לא לוקחת דברים בפרופורציה ? יש לכם רעיונות לשכנע ? זה ממש חשוב לי