מישהו יכול להסביר לי את הויכוח של פרויד ואפלטון בנושא אהבה?

בעיקרון זה השקפות ניגודיות. אצל אפלטון אהבה זה שאיפה, שמתבטאת לרוב בעקיפין, לטוב המוחלט שהוא המקור והמטרה של הכל (אידאת האידאות, אידאת הטוב/היפה/האמת).
אצל פרויד בעיקרון יש שני הסברים לתופעה. הראשון מבוסס על יצר המיני שיש בילדות שאחרי זה מעודן ומותק על אובייקטים אחרים, והסבר השני מבוסס על נרקיסיזם, שהאגו מתאהב באחר כאשר רואה בו השתקפות של עצמו או של האידאל שלו.

^^^ תודה על ההסבר וללא סםק שח אפלטון נשמע הרבה יותר שווי ומחובר לרגש

אצל פרויד האהבה היא השקעה של האנרגיה המינית כלפי מושא אחר (מטעם אגואיסטי גם כן). ואילו אצל אפלטון האהבה היא השקעת האנרגיה המינית (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בפן הרוחני, כלומר עבור כמיהה והשתוקקות אל האידיאה העליונה מכולן (יופי-טוב-אמת).