נו איך בדיוק אני אמורה ללכת לבית ספר כשאני מרגישה שמנה ושונאת את הגוף שלי?

וואלה בשיא הכנות החברה דווקא כן מרגישה שהיא שמנה
שמעי יש לך שתי אופציות , או להתחיל לקבל את הגוף שלך ולהבין שאת פצצה כמו שאת
או לעשות דברים כדי לשנות את זה
להרזות..

שואל השאלה:
אבל נדפקתי אני בחיים לא אקבל את הגוף שלי, מגיל 9 אני בחרא הזה, זה כבר כרוני זה לא נשלט אני שונאת את הגוף שלי נמאס לי

היי, אנונימית, גם אני לפעמים שונה את הגוף שלי, אבל בסופו של דבר זה רק המחשבות שלי, עולי את בכלל נראת הכי יפה מכל השאר ואת לא יודעת את זה עדיין, כנ"ל איתי. תלבשי מה שאת מרגישה שאת רוצה ללבוש היום, זה יעשה לך לא רק טוב ללב, אלא גם היום שלך יראה בצורה אחרת. על תחשבי מה אחרים חושבים על גופך, את סך הכל גם בן אדם.

שואל השאלה:
אבל זה רוב הזמן מה שמעסיק אותי, אני על כדורים מסריחים שום דבר לא עוזר או גורם לי להרגיש יותר טוב

^תחשיבי על עצמך דברים טובים, תביני שאת ממש יפה, זהו, נקודה, אפילו אם זה "לא נראה" ככה.

שואל השאלה:
אני למען האמת בתת משקל, אני רוצה לרדת אבל ההורים שלי מונעים ממני..

לא יודע

תשלימי עם זה או שתעשי דיאטה אבל רק את שמה לב לזה החברה לא מרגישה שאת שמנה

אחותי הייתי ב ד י ו ק כמוך
עם הזמן פשוט הבנתי, לאף אחד לא באמת אכפת ממני. וזה לא בקטע רע, כל המתבגרים תקועים בתחת של עצמם והנה את דוגמא- אכפת לך איך את נראית ומה יחשבו עלייך.
אבל חשבת רגע שזה מה שרוב האנשים חושבים? בעיקר בגילאים האלה
מה נלבש- לא זה משמין- זה לא מתאים נו- מה יחשבו עליי-
הם תקועים ועסוקים במה יחשבו עליהם כמוך, כשהם לא חושבים על אחרים.
אני ממש לא אומרת שזה לא בסדר!! גפ אני כזאת
תנסי להבין, לאף אחד באמת באמת לא אכפת. גם אם תבואי עם פיגמה, אנשים יסתכלו עלייך. ולא בתור המוזרה אלא בתור "איך לעזטזל יש לה אומץ לבוא ככה לבית ספר??"

איך אני התמודדתי עם זה?
למדתי לאהוב את עצמי. העלתי במשקל והייתי שלמה עם עצמי.
איך?
דבר ראשון השלמתי עם זה שלאף אחד לא אכפת. באמת.
ואז טיפלתי באיך שאני מסתכלת על עצמי
כל יום עמדתי במראה עם הלבשה תחתונה, אוזניות ושוקולד ביד (לא משהו כבד, מקופלת או שני ריבועים של שוקולד)
שמתי לעצמי את השירים שאני הכי אוהבת והתחלתי לרקוד פשוט.
בהתחלה זה היה כלכך קשה, היו פעמים שהתחלתי לבכות באמצע בגלל שהגוף שלי "מגעיל" אבל המשכתי.
הכרחתי את עצמי להאמין שאני יפה ושווה
הכרחתי את עצמי לאכול ולחייך תוך כדי.
עם הזמן השקר הפך לאמת
כששיקרתי לעצמי שאני יפה- התחלתי להאמין לעצמי
כששיקרתי לעצמי שאני כוסית- התחלתי להאמין לעצמי
וכו וכו

ואז, עברתי לחלק הבונה
התחלתי להשקיע בעצמי, לטפח את עצמי, להשקיע בלימודים וכו'
יצרתי לעצמי מסגרת הדוקה מאוד (!!!) כל יום ללמוד כמה שעות, להתאמן, לאכול בריא, לישון בשעות מסודרות, להכיר אנשים חדשים, להיות עם המשפחה
עם הזמן ההשקעה בלימודים גדלה והנה אני פה, לומדת ב2 מגמות מדעיות-טכנולוגיות ועוד אחת עיונית, מתאמנת כל יום עם מאמן פרטי ותזונאי צמוד עם קשר טוב יותר עם ההורים שלי

אבל שוב, תמיד מגיע הרגע הזה בבוקר- מה ללבוש?
יש לי בארון יותר בגדים מ שתוכלי לדמיין לעצמך אני מבטיחה לך
מה אני בוחרת ללבוש?
מכנסי פיגמה וחולצת בית ספר משוחררת, אולי קפוצון של אבא מעל
לדעתי אני הכי יפה כשנוח לי :)

תשדרי ביטחון , לכל אחד יש חוסר ביטחון לצערי
מקווה שתלמדי להעריך את עצמך ואת היופי שלך מפנים ובחוץ❤

את יפה כמו שאת וטיפ: תזייפי ביטחון עד שלאט לאט זה באמת יהפוך לאמיתי. fake it until you make it

(אם כתבתי את זה נכון בכלל פפ פ )

שואל השאלה:
טוב תודה על כלום אבל הייתי צריכה להוציא את שה כנראה

ע

כמו גדולה

באמא שלך כתבתי חצי שעה ותודה על כלום?
:|

בואנה לא מגיעה לך דקת השקעה.
את בן אדם מזעזע, אולי באמת מגיע לך לחשוב על מה ללבוש כל בוקר כעונש על ההתנהגות שלך
מציעה לך לעבוד על האופי שלך.
אל תגידי לי שלא הייתי קרובה אפילו אלייך כי את לא יודעת את הסיפור שלי.

אנחנו לא חייבים לך כלום מה זה הייתם אמורים אבל נכשלתם סתמי תפה שלך מי את חושבת שאת?

^^לא כל כך הבנתי במה נכשלנו, אנחנו רק הבאנו לך עצות כדי להביא לך מוטיבציה בנושא שהבאת פה בשאלה. ועכשיו, אני לא כל כך מבין האם זה באמת עזר לך.

^^לוציוס, את באמת השקעת, אני אומר, אני אישית מכבד את הסיפור שלך.

אנונימי אתה מלך חולה עליך אני מדברת על שואלת השאלה כפויית הטובה

^אני יודע שדיברת על אנונימית, רציתי פשוט להראות שבאמת השקעת בלעזור..

תודה אנונימי 3>

שואל השאלה:
אוי נו תפסיקי עם הדמגוגיה המסריחה הזאת, כולה הגבת לי על השאלה לא תרמת לי כליה נו באמת.
דיי להיות בכיינית, חוץ מזה שאת מסיקה שאנחנו אותו דבר על סמך 2 וחצי שורות שכתבתי כי את נואשת לשביב של אמפתיה שאת ממש לא תקבלי פה

שואל השאלה:
כולם פה ילדים אלוהים

מביך שלך. כלכך.
אגב באמת תרמתי כליה פעם תודה ששאלת

אני חושבת שהילדה היחידה זאת את, מי מביך את עצמו בלבחור מה ללבוש בבוקר כדי שלא יחשבו עליי שאת שמנה?
תתבגרי

^^^^^אין על מה.

שואל השאלה:
שאני לא ארגיש שמנה וכן גם כדי שלא יחשבו עליי שאני שמנה בין היתר, אנורקסיה היא בעיה רצינית ואני שמחה שזה מצחיק אותך ואת מתייחסת לזה בתור מחלה של נערות מתבגרות סתומות אבל מה אני אעשה? זה לא פסח עליי לצערי, והפרעות אכילה הן מנת חלקם גם של גברים וגם של נשים בגילים שונים, אז סתם מיותר לזלזל בזה.

ממש קורע.
התאשפזתי שנה וחצי חלק אשפוז יום חלק שבוע וסופש בבית בגלל אנורקסיה.
חוויתי דום לב בגלל אנורקסיה.
מזלזלת בתחת שלי

שואל השאלה:
את באמת תעודת עניות לסטיפס כאילו דקה לפני כותבת לי תגובה שכולה לבבות ופרחים ובשנייה מתהפכת, נשמע קצת דו קוטבי לטעמי אבל סבבה

אין לך מה להגיד יותר אז את מנסה לצאת עליי על הגישה שלי? זה כלכך מביך שלך.

שואל השאלה:
יופי גם אני התאשפזתי רוצה פרס? את מאוד מזלזלת, מחלימים שוכחים מאיפה הם באו, אל תדאגי האנורקסיה תמיד עורבת בפינה

^עולי תיהי קצת בצד החכם ואת תיהיה הראשונה שתפסיקי בכלל לדבר על זה? הבנו שלא מצליח פה כל כך, בו נמשיך הלאה, נו.

אנונימי
אתה צודק. היא מנסה מידי, היא ממש רצה אחריי, יום טוב אנונימי!!!!

שואל השאלה:
כן שמעי רוב התגובות כאן פח, חוץ מזה שלא רשמת שום דבר משנה תודעה.
את לא הייתי בדיוק כמוני, או שום דבר שדומה לי.

שואל השאלה:
בגדול הייתם אמורים אבל נכשלתם, לא שאני באה בטענות אתם לא חייבים לי כלום אבל השיח פה מאוד שטוח, כותבים תגובה עם כמה מילים ריקות כדי לצאת מידי חובה אבל סבבה לא ציפיתי ליותר מדי בואו זה לא אסקפיפל

^אז גם אני לא כל כך הבנתי, לא היינו אמורים לעזור לך באופן כללי...? למה על כלום..?

^יום טוב לך גם.

שואל השאלה:
לא רצה אחרייך, אני רצה לידך ואת פשוט לא עומדת בקצב וויתרת.
את עוד אחת שברגע שלא פורשים לה שטיח אדום ומנשקים לה את הרגליים כאות תודה על שהואלת בטובך להגיב לי לשאלה מתהפכת והנה הפנים האמיתיות והמכוערות נחשפות ואין יותר לבבות ופרפרים.

שואל השאלה:
מאחלת בהזדמנות זו שבת מנוחה לכם