כתבתי משהו וממש אשמח לחוות דעת (לא קצר אבל אני מאמינה שזה שווה את זה)

נחמד

שואל השאלה:
מתלבטת אם לשלוח הודעה.
כי למה לי בעצם?
אין מישהו ששולח לי הודעה.
לבדוק מה איתי.
איך אני מרגישה.
על מה אני חושבת.
אין אחד כזה שישאל.
אז למה לי לשאול?
לפעמים אני מרגישה כאילו גם אם אני אמות אף אחד לא ישים לב.
הולכת לישון מתנתקת מהעולם.
קמה בבוקר אין אפילו התראה אחת בטלפון.
התראה אחת שיכולה לשנות הכל.
קראתי סיפור שקרה.
בן אדם קפץ מהגשר הכי גבוה שמצא,
לפני שקפץ כתב את מכתב ההתאבדות שלו
הוא כתב שם:
"אלך ברגל עד לגשר, אם בן אדם אחד יחייך אליי, לא אקפוץ".
ומאז אני משתדלת לחייך לאנשים.
גם אם אני יודעת שזה חיוך מזויף.
וכן אני מלאה בחיוכים מזויפים.
זה הרי ידוע שהפסיכולוג של כולם הוא זה שצריך הכי הרבה עזרה.
הרבה זמן שלא הזדהיתי ככה עם משפט.
תמיד אקשיב לחברים.
אקשיב לאנשים שצריכים אותי בשבילם.
אייעץ לאנשים ואגיד להם את כל דעתי.
גם אם זה לא מה שהם רוצים לשמוע.
אני לא עוזרת לאנשים בשביל להגיד להם את מה שהם רוצים לשמוע.
אני עוזרת לאנשים כי אני לא רוצה שהם יגיעו למצב שאני הגעתי אליו.
אני אעשה הכל כדי שאף בן אדם לא יעבור את מה שאני עברתי.
הכל.
לחשוב על לסיים את החיים שלך.
ולא לחשוב על זה פעם אחת.
להמיר את הכאב הנפשי שלך בכאב פיזי.
כי זה לא אפשרי להכיל כל כך הרבה ולא לשתף.
לקחת כדורי שינה רק כדי להעלם.
להתנתק.
כדי להפסיק לחשוב כל היום כי כמה כבר אפשר לחשוב.
לעשות הכל כדי לקבל קצת תשומת לב.
לנסות להראות שאת צריכה עזרה אבל אף פעם לא לבקש.
כי חזקים לא מבקשים עזרה.
חזקים מתמודדים בעצמם.
זה מה שאני חשבתי עד שהכרתי את הדבר הזה המילה המוזרה הזאת "לפרוק".
מה זה בכלל לפרוק?
עם הזמן אני לומדת את המשמעות של המילה הזאת.
אני לא משתמשת בה בנתיים.
אבל אני יודעת שכשאני אשתמש בה.
החיים שלי ישתנו מקצה לקצה.
אני אכיר דבר חדש דבר שעוד לא ניסיתי.
לדבר על מה שאני מרגישה עם בן אדם אחר.
איזה מוזר זה נשמע?
כי בנתיים
בנתיים אני יודעת שאסור לי לסמוך על בן אדם.
עשרת הדיברות של *** מתחילות ב"אל תסמכי על אף אחד חוץ מעל עצמך".
כי כשהיא בחרה לסמוך על מישהו.
הוא סיפר את הדבר הכי חשוב לה.
את הסוד של החיים שלה.
הוא לא יכל לשמור את זה לעצמו.
וברגע שגילתה את זה הבינה שאסור לה לסמוך על אף אחד בעולם הזה.
לא יותר מעל עצמה.