חופר קצת אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות

יש משהו שמאז שאני מכירה אותו בתכלס תמיד אהבנו אחד את השני ולא הודנו
באיזה שהו שלב הפסקנו לדבר בגלל הקורונה ואחר כך שמו אותנו בכיתות שונות ומאז תמיד היינו רואים אחד את השני בהפסקות והיו המון המון מבטים והמבטים האלה היו אחראים על המצב רוח שלי
אני כאילו התאהבתי
השנה אני איתו בכיתה
אפילו יצא מצב שהוא דיבר איתי (פחות ממשפט אבל זה גם משהו) , מנסה להצחיק ולראות את התגובה שלי , מחייך אליי אפילו והמון המון מבטים ובאמת הרגשה כזאת של אכפתיות
באמת הרגשתי שאכפת לו ממני

הוא טס אחרי חופש סוכות ושחזר הוא אפילו לא מסתכל עליי. לא יודעת מה הספיק להשתנות
זה משגע אותי ברמות כי באמת לא קרה כלום ואני לא מבינה אותו
באמת שאני לא יודעת
אבל זה ממש מוריד לי את המצב רוח ואני לא יכולה לדבר איתו כרגע
ואפילו החברה הכי טובה שלי כבר לא יודעת איך להגדיר את המצב הזה

מה אתם חושבים ?