אתמול הלכתי לאכול עם המשפחה (סבתא שלי, דוד, וחברה שלו)

הם לא הפסיקו לשאול ולחקור אותי
כשאני אומרת הם אני מתכוונת *בעיקר* לחברה שלו.
היא אמרה לי דברים כמו:
"את לא מדברת עם גברים נכון?"
"תזהרי מסוטים באינטרנט יש היום הרבה אנשים מסוכנים תשמרי על עצמך בבקשה"
היא שאלה אם יש לי מחשב טלפון וזה, עניתי שכן והיא שאלה אם אני מדברת עם בנים ואמרתי שלא כאילו גם אם כן נראה לה שבאמת כל מה שאכפת לי ממנו זה בנים? אם אני מדברת עם בן או שניים זה לא אומר שאני הולכת לעשות איתם שטויות או לחפש זוגיות עכשיו בגיל 13 כמו איזו נואשת.
היא אמרה לי גם "אל תתייחסי לחברות שפוגעות אם אומרים לך משהו זה רק מקנאה תראי איזה גוף יפה יש לך ואיזה פנים יפות ושיער יפה"
אני באמת לא צריכה את כל התמיכה הזאת, מיותר
למדתי כבר שלא אכפת לי ממה שאנשים חושבים, וזה לא מזיז לי.

והיא ביקשה את המספר שלי כדי שנהיה בקשר והיא תוודא מה איתי וזה ודוד שלי והיא אמרו "אם מישהו מציק לך או מטריד אותך תגידי לנו"
ודוד שלי אמר אני לא אתן לאף אחד לגעת בך בלה בלה בלה
מה אכפת להם פתאום מה אני ביקשתי שומרי ראש או הגנה כלשהי?
אני אומנם בת 13 וחצי רק, אבל אני לא טיפשה.
ואני יודעת טוב מאוד מה אני עושה, אני לא צריכה שום שומרי ראש שיגנו עליי מאנשים.
מה הקטע שלהם? מה אתם חושבים על זה? זה היה נורא מוזר לדעתי שהם פתאום מעלים את הנושא סתם ככה..


כאילו רק כי הם שמעו סיפורים באינטרנט הם חושבים שאני הקורבן הבא? חסר היגיון בעיניי



ועוד דבר
הם ממש דאגו שאני אוכל ודחפו לי צ'יפס לצלחת כאילו די אני אוכלת מזמן הפסקתי עם דיאטות קיצוניות שישחררו..
מבינה שזה מדאגה אבל אני שונאת להרגיש כאילו כל העולם מרחם עליי ודואג בהיסטריה
אני לא עומדת למות ואני לא כזאת שברירית כמו שאני נראת
אני באמת מסתדרת, תודה והכל אבל אני בסדר


לא יודעת איך לגרום להם לא לדאוג אמרתי שאני יודעת והכל בסדר אבל לא משחררים