באמת שאין לי למי לפרוק אז סליחה אני פשוט חייבת

אני לא מבינה לאיפה נעלמתי, אני לא מוצאת את עצמי לאחרונה, פעם לא הייתי חושבת על כלום והיום כל מה שבראש שלי זה, "ככה אני רוצה להראות", "אני חייבת לרדת במשקל", "אני לא יאכל את זה זה בזבוז" אני רציני לא מבינה.
ואני לבד. בבית ספר יש לי חברים אבל זהו. לא מבחוץ, אין לי חברים.
ואני לא משקרת רק להורים שלי או לאנשים אחרים אלא גם לעצמי.
אני פשוט מרגישה שלא בטוח לדבר, לא פה ולא עם אף אחד.
אולי בגלל שאני לא כמו כולם? כאילו אני לא מעשנת או שותה, ואני לא מבריזה משיעורים כדי להיות מגניבה, ואני לא עושה חרמות על אנשים, וגם לא עושים עליי.
פשוט אין לי חברים.
זה רציני המילה השנוא עליי (אין לי מחשבות אובדניות או משהו)