זה בסדר שאני מרגישה ניתוק רגשי מתחילת המלחמה?

כאילו אני מרגישה כל כך כועסת על עצמי שאני לא מצליחה לבכות כמו כולם על כל נפש, עצוב לי כל כך על האבידות באמת אבל בכל פעם שאני נתקלת בעוד פוסט אני מרגישה כאילו המוח והלב שלי דוחקים אותו לפינה מרוחקת ואני מרגישה פשוט קרירה לזה
זה נורמלי בכלל? כי כוחן מספרים שהם בוכים כשהם רואים את זה ורק אני מרגישה ניתוק מוחלט... זה נורמלי? לגיטימי? בסדר?