6 תשובות
אמ לא כולם
אני יכולה להעיד על עצמי שלפני המלחמה מודיעין לא עניין אותי ועכשיו אני ממש רוצה לעסוק במודיעין ולתרום
אנונימית
שואל השאלה:
^^ קודם כל מה זה "מה הקשר"? ושנית, אני לא שואל מחקרית או סטטיסטיקה, אם הייתי רוצה לא הייתי נכנס לסטיפס כדי לבצע מחקר לפרופסורה שלי בפסיכולוגיה, אני שואל על תחושות
אנונימי
שואל השאלה:
^ פשוט, הנוער שמקבל צו ראשון/מיונים ומה הוא רוצה לעשות
אנונימי
לא הבנתי...
אתה כן מבצע מחקר לפרופסורה שלך בפסיכולוגיה או לא?

בכל אופן, לשאלתך: היחס לתפקידים קרביים תמיד היה יותר מוערך וגבוה בארץ, ואני בהחלט חושב שהיחס הזה אפילו עוד יותר ניכר בעקבות המלחמה.
והיחס הפושר כלפי המודיעין ניכר גם כן באופן ברור יותר.
לכן אני מניח שכן יהיו יותר בני נוער שיהיו מעוניינים בתפקידים קרביים.
כך או כך, יש את אלה שלא מסוגלים מבחינה פיזית/פרופיל לשרת בתפקיד קרבי, ומהצד השני יש את אלה שלא מסוגלים מבחינה אינטלקטואלית/שכלית/חברתית לשרת בתפקיד מודיעיני (ומשום מה על זה כמעט לא מדברים).

בכל מקרה, ממליץ לך לקרוא את הסיפור "צפירה" מאת אתגר קרת. אם גם אחרי קריאת הסיפור לא תבין איך זה מתקשר לשאלה שלך, תחזור אליי ואסביר לך.
בכלליות: ישראל(ים) מעלה על נס את הגבר ה"מאצ'ו", החזק פיזית, אפילו אם הוא חסר ערכים ועקרונות, ולעומתו היא לא מעריכה את המוסריות והערכיות שבאנשים הערכיים בעלי העקרונות.
שואל השאלה:
^אני לא, אני אומר שאם הייתי רוצה לבצע מחקר ל-"פרופסורה שלי" בפסיכולוגיה לא הייתי מגיע לסטיפס כדי לקבל תשובות שמבוססות על מחקרים אלא אני אדם פשוט שרוצה לקבל תשובות על בסיס תחושה. ולגבי הספר, נשמע מעניין, ארשום לעצמי בצד. בהקשר ל-"מוערך יותר או פחות" זה לא סרגל ערכים שלפיו בוחרים מלשבים את שאיפתם לתפקיד בשירות הצבאי.. די ברור שבחברה שלנו הערכה ללוחמים כבירה יותר מכל תפקיד אחר גם אם הוא עורפי וחשוב אך זה לא משפיע על הרצון שלהם לצאת אחר הצבא עם מקצוע מבוקש או להיות בתפקיד עם ת"ש גבוה, קרוב לעזריאלי ועם סמל סטטוס גבוה. וכן, מסכים לגמרי לגבי הקשר בין המוטיבציה לשרת במודיעין ליכולת הקיימת בקרב אותם מלשבים
אנונימי