כתבתי משהו ואשמח לשמוע את דעתכם?❤

"רומי, זאת את?" הרמתי את מבטי וכשראיתי מיהו הפונה חיוך עלה על שפתיי.
באותו בוקר סתווי יצאתי עם מישמיש, הכלבה שלי לטיול בחוץ. היא אוהבת לטייל בשעות הבוקר המקדמות, לכן כל בוקר אני משכימה בשבילה ואנחנו יוצאות לטייל בשכונה. לא ציפיתי להיתקל באף אחד, ובטח שלא בתום, האקס המיתולוגי שלי.
"תום!" קראתי בשמחה וחיבקתי אותו. הוא חיבק אותי גם.
הרפנו מהחיבוק והוא הביט בי ונראה די נרגש.
"כל-כך טוב לראות אותך," הוא אמר. "כמה זמן עבר מאז."
הינהנתי. "טוב מאוד גם לראות אותך. בהחלט כבר הרבה זמן. מה שלומך? מה השתנה?"
הוא גיחך. "הרבה השתנה מאז שהיינו בתיכון," הוא אמר.
"בקטנה," קרצתי.
"לגמרי בקטנה," הוא חייך. "רק חמש עשרה שנה."
"ספר קצת. איך אתה?" שאלתי, ובאמת רציתי לדעת. התגעגעתי אליו מאוד.
"אני בטוב. אני עוסק עכשיו בתחום ההיי-טק."
הרמתי גבות. "היי-טק? החלום שלך היה להיות מורה."
"לפעמים חלומות משתנים," הוא משך בכתפיו.
"המשפט הוא לפעמים חלומות מתגשמים'," תיקנתי אותו וצחקנו.
"בדיוק, רק לפעמים. ואת, מה איתך? את עורכת דין כמו שתמיד רצית?"
"האמת שעדיין לא," אמרתי וחיוכי נמחק בלי להתכוון. "אבל אני בדרך לשם."
"אף פעם לא ויתרת לעצמך," הוא אמר והרגשתי את ההערכה שבקולו. "אין סיבה שתעשי את זה עכשיו.
"אתה צודק," אמרתי. "אנחנו חייבים לשבת על קפה, לדבר. התגעגעתי, תום-תום." כך כיניתי אותו בתיכון.
הוא הסיט את מבטו ממני. "כן, נקבע מתישהו. טוב, אני חייב ללכת. קבעתי עם אשתי שאני אוציא היום את הילדים מהגן," הוא אמר והביט בי לשנייה ואז טפח על כתפי והלך.
הסתובבתי לאחור, מבולבלת.
כנראה שהוא צדק, רק לפעמים חלומות מתגשמים.