2 תשובות
וואי תקשיבי, בכיתה ז נכנסתי לזוגיות (אם בכלל אפשר לקרוא למה שהיה שם זוגיות) בול בגלל מה שאת אומרת, "לכולם יש". אני אפילו לא יכולה לתאר לך עד כמה זה היה חרטא ועד כמה אותו בן אדם לא היה ראוי אליי ועד כמה הייתה חוסר הערכה אליי.
ממש סבלתי כל התקופה הזאת (שנה) והרגשתי שלא מעריכים אותי, שאני מובנת מאליו, שאני לא ראויה לאהבה ועוד מלא דברים שאשכרה ילדה בכיתה ז לא אמורה להרגיש ולחוות כי הייתי פשוט קטנה ותמימה שעושה מה ש*כולם* עושים. ומאז, או לפחות איזה תקופה אחרי שנפרדנו אני פשוט שיחררתי את הקטע הזה של לעשות מה שכולם עושים, התחלתי להסתכל על עצמי ומה טוב לי ולא לעשות מה שנראה שטוב לאחרים.
אז לשאלתך, גיל 14 זה לא בהכרח מוקדם, יש מלא שנכנסים לזוגיות בגיל 14 וזה אמיתי ורואים. פשוט תכנסי לזוגיות מתוך הרגשה שאת אוהבת ורוצה שאותו אחד יהיה חלק בחיים שלך ולא סתם כל מי שאומר לך שיש לו קראש עלייך ישר לקפוץ על ההזדמנות לזוגיות. תשקיעי פשוט בלהכיר את הבן אדם, למצוא דברים משותפים, לבנות קצת ביטחון ביחד ועוד מלא דברים שאת פשוט תרגישי לבד. וכשתרגישי, את תדעי.
ממש סבלתי כל התקופה הזאת (שנה) והרגשתי שלא מעריכים אותי, שאני מובנת מאליו, שאני לא ראויה לאהבה ועוד מלא דברים שאשכרה ילדה בכיתה ז לא אמורה להרגיש ולחוות כי הייתי פשוט קטנה ותמימה שעושה מה ש*כולם* עושים. ומאז, או לפחות איזה תקופה אחרי שנפרדנו אני פשוט שיחררתי את הקטע הזה של לעשות מה שכולם עושים, התחלתי להסתכל על עצמי ומה טוב לי ולא לעשות מה שנראה שטוב לאחרים.
אז לשאלתך, גיל 14 זה לא בהכרח מוקדם, יש מלא שנכנסים לזוגיות בגיל 14 וזה אמיתי ורואים. פשוט תכנסי לזוגיות מתוך הרגשה שאת אוהבת ורוצה שאותו אחד יהיה חלק בחיים שלך ולא סתם כל מי שאומר לך שיש לו קראש עלייך ישר לקפוץ על ההזדמנות לזוגיות. תשקיעי פשוט בלהכיר את הבן אדם, למצוא דברים משותפים, לבנות קצת ביטחון ביחד ועוד מלא דברים שאת פשוט תרגישי לבד. וכשתרגישי, את תדעי.
מוקדם מידי
תהיי היחידה השפוייה מה רע?
תהיי היחידה השפוייה מה רע?
באותו הנושא: