האם יש שני סוגי אנשים בעולם? הסבר here

בהסתובבי בעולם, ראו ראיתי שני סוגי אנשים. יש את האנשים שלא חושבים מחשבות עמוקות על העולם, חיים הם ברגעים שלהם, בהנאות, בריגושים, או במילוי אינטרסים.
ויש את האלה שחייבים אג'נדה לרדוף אחריה אם הם לא דתיים- אנושיות, צמחונות, שמאלניות: אג'נדה כלשהיא שממלאה להם מקום מסויים.
ותהו תהיתי, מדוע? למה יש אנשים ככה ואנשים ככה? או יותר נכון: מהי נקודת החלוקה היסודית בין האנשים ההם?

ועלה בראשי המסקנה הבאה:
יש באמת שני סוגי אנשים, כאלה שחיים באינטרסים העצמיים, וכאלה שהחינוך שלהם (הדתי או משאריות הדת במערב) הוציא אותם מהאינטרסנטיות לכיוון קדימה.
ברגע שהחינוך הוציא את האדם משיווי המשקל האינטרסנטי שלו, הוא במיקום אחר וכל הזמן שהחינוך עדיין קיים בו, הוא ינסה למצוא אג'נדה שאינה אינטרסנטית שמועילה.
במילים אחרות: החינוך של שאריות הדת, המוציא את האדם מהאינטרסנטיות שרד עדיין למגוון בני אדם.
אבל הבחנתי שיש עוד תנאי קטן לאנשי האג'נדות, והוא שהם נעים אחרי הרגש, וזה כי החינוך יצר להם רגש לא יצר אינטרס, בשביל שינועו אחריו גם ללא אינטרס הם זקוקים ללכת אחרי הרגש.
לכן אדם רציונלי לגמרי לעולם לא יונע לקראת האג'נדות, אלא לקראת האינטרסים שלו, וזה גם כיעורו של הרציונלי אבל גם יופיו.

אינדיקציה: ניתן לשים לב שהיום בעולמנו פחתו האג'נדות, ואין אנשים כמעט שנלחמים לקראת מטרות, כולנו נקוביביות ריקות של גופים ללא חיות.
והדורות בו הכי רדפו אחרי האג'נדות היה דווקא הדורות בו הדת נעלמה, מרקסיזם, פשיזם, קומוניזם, וכן הלאה.
לכן לדעתי זה הוכחה, כשהחינוך הדתי פסק האג'נדות גם פסקו אט אט. בתהליך ארוך.
מה דעתכם? האם יש לכם הסבר אחר לבעיות?

הערה חשובה- גם כזה שאינו רציונלי במציאות לא הולך אחרי האג'נדות, כי רק האנשים הרציונלים השאירו את החינוך הזה שבא משאריות הדת, ולכן האנשים שהכי הולכים אחרי אג'נדות זה דווקא האנשים במעבר בין רגשות לרציונליות.
ולכן חלקם עם IQ גבוה, אך רצים הם אחרי רגשות.
הערה- ייתכן שהדיכוי של האג'נדות היום נוצר מסיבות אחרות. וייתכן שכל תופעה התאימה למקום שלה רק בגלל מגוון הסיבות הנוכחיות של אותה תקופה וקישרתי דברים שאינם קשורים.