יש לי חרדה חברתית ולא יצאתי הרבה מהבית בגלל המלחמה

תשמעי שירים ותרגיעי את עצמך הכל בסדר
לאט לאט נחזור לשגרה לאט לאט ויהיה בסדר

תתעסקי במחשבה של איזה צבע לק לעשות ותזכרי שהכל בסדר.

תקשיבי חיים שלי אני מבינה אותך אבל הכל טוב תשמעי שירים תתעסקי בשלך בנתיים את רק הולכת למניקוריסטית וחוזרת הביתה

היי מבינה אותך ממש❤ אני גם עם חרדה חברתית קשה
ביציאות שאני חוזרת מיד אחרי ולא צריכה להישאר בחוץ זה מרגיע לי את החרדה בהרבה!
תזכירי לעצמך את עושה לק תצאי עם לק יפה את חוזרת אחרי זה לבית זה לא עם מלא אנשים זה רק את והיא ולאט לאט תפשירי שם

זה מאוד מובן שעכשיו הרגשות והמחשבות מציפות אותך, כי זה גם בדיוק כמו שתיארת.
לא יצאת כל המלחמה מהבית, והגוף והמוח כבר שכחו איך להתמודד עם סיטואציות כאלו.

חשוב באמת קודם כל להבין שמשם נובע רוב הלחץ, מהחוסר ידיעה והמיני הרגל הזה שטופח במלחמה אצל הרבה אנשים.
נסי אוליי לשאול את עצמך ממה את באמת חוששת, כאילו יש כלי כזה שהוא דומה למודל אפרת אבל גם קצת שונה ויכול לעזור לארגן:

1) מחשבה ראשונית- מה עולה לך לראש ישר כשאת חושבת על לצאת ללק? איזה קולות מציקים מופיעים אצלך?

2) רגש נלווה- מה את מרגישה בערבות אותה המחשבה? למשל, אם המחשבה המציקה היא "אני בטח אהיה נראית מוזר אצלה", אז רגש יכול להיות חוסר ביטחון/פחד.

3) בדיקת המציאות- זה השלב החשוב, פה אנחנו משמשים כמו שופטים על המחשבות שלנו. מה שעושים פה לרוב זה לשאול שאלות על המחשבה שלנו ולבדוק אותה בביקורתיות.
כאילו אנחנו אדם שמסתכל עליה מבחוץ והיא לא קשורה אלינו (נגיד וחברה שלך משתפת אותך במחשבה הזאת, ואז מה היית אומרת לה).
למשל אצלנו ב"אני בטח אהיה נראית מוזר אצלה", למה שאני אראה מוזר? התאפרתי והתלבשתי יפה
מה גורם לי לחשוב שאני אראה מוזר? אוליי בכלל אין לך סיבה שאת מוצאת שתחשבי ככה
מאיפה אני יודעת מה היא תחשוב עליי? מי אמר בכלל שהיא תחשוב ככה
מה זה משנה איך היא תחשוב עליי? כנראה שלא יקרה אסון גדול, גם אם הזאת שעושה לק תחשוב ככה

4) מחשבה מתקנת- פה אחרי שהפרכנו והחלשנו את המחשבה הדאשונית שקפצה לך לראש, אז בואי נחליף אותה במחשבה יותר הגיונית והוגנת איתך.
למשל אצלנו במקום "היא בטח תחשוב שאני נראית מוזר", אז אפשר להחליף ב"יש לה המון לקוחות, כנראה שלא ממש אכפת לה איך כל לקוח נראה" או ב"אני יודעת שאני נראית טוב והתלבשתי כמו שצריך, וזה לא משנה מה היא תחשוב"


בהצלחה נשמה :)

גם לי זה קורה
תרגילי נשימה ולהבין שזה קורה לכולם

שימי יד על החזה והבטן תנשמי עמוק ולאט תעצמי עיניים ותתרכזי בעלייה והירידה של הגוף זה מרגיע ממש ומקרקע

היי לך,
מבינה שהחרדות מעסיקות אותך לאחרונה, אולי אפילו יותר בגלל המלחמה עם איראן.. מניחה שזה מתסכל אותך מאוד וכל יציאה מהבית הופכת להתמודדות מלאה ברגשות והצפה...
לא מובן מאליו ששיתפת במה שאת מרגישה, משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולהפריע גם בהתנהלות היום יומית, אך ייתכן במבט נוסף ניתן למצוא מישהו שיוכל להיות לצידך, למענך...
מזמינה אותך להיכנס לצ'אט עמותת סה"ר, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להרגיש קצת פחות לבד בתוך המצב, המתנדבים שלנו זמינים להקשיב לך במרחב בטוח ומכיל לכל רגש, תהייה או מחשבה ללא ביקורת, ללא לחץ, רק הקשבה אמיתית עם הרבה חמלה והבנה.
מצרפת לך לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר.