4 תשובות
תחשוב על זה שתמיד קל להסתכל על הרע, בסוף העולם הזה עם רוע טהור ואתה לא תוכל לשנות את זה, אני יכול להגיד לך שכל יום שאתה יורד במעלית המעלית תמיד יכלה להיתקע במשך כמה שעות ויכולת להיחנק בה למוות, האם זה ימנע ממך להיכנס למעלית? כנראה שלא, הכוונה היא שפחד מהמציאות לא עוזר לך להתקדם לשום מקום, להפך תסתכל על דברים טובים ואני תמיד אוהב להגיד כדוגמא את הערוץ של דניאל עמרם, שמישהו מספר שעובר חרם או שבן אדם אחר עושה משהו רע למישהו אחר כולם בתגובות מחזקים ורוצים לעזור לחלש, בסוף בחדשות בוחרים להתמקד ברע ולא בטוב כי זה מה שמביא גוס, תחשוב על זה קצת.
להפסיק להיות אפלייתי ותזכורת לעצמך שהעולם 10 מליון אנשים במדינת ישראל לא מורכב "מהנוער של היום" לפי מילותיך אם יקרה לך משהו ברחוב תהיה בטוח שמישהו יחלץ לעזרתך עם ישראל הוא עם הנצח לא משנה מה עברנו תמיד היינו מאוחדים ברגעים הקשים אלפי שנים
לא כולם ככה זה שאת רואה את האנשים ככה זה בגלל שהם בולטים אבל הרוב לא ככה יש גם אנשים נחמדים בעולם
היי לך,
קוראת את מילותייך ומרגישה עד כמה המחשבות על החברה והעולם שסביבך מעוררות בך תחושות של פחד ודאגה...נשמע שאתה מסתכל על האופן שבו אנשים מתנהגים זה כלפי זה ומרגיש שמשהו בתקשורת, באכפתיות ובנכונות לעזור לאחר הולך ונעלם...מתארת לעצמי שזה כל כך מטלטל ומערער להסתובב עם המחשבה שאולי ברגע שבו תזדקק לעזרה, האנשים סביבך יבחרו שלא להתערב ולהמשיך בדרכם.
נדמה שגם סיטואציות יומיומיות, כמו להעיר למישהו באוטובוס הפכו עברוך למשהו שמעורר חשש וחוסר ביטחון, מתוך מחשבה שאי אפשר לדעת כיצד האדם שמולך יגיב ולאן הסיטואציה תתפתח. מסיקה שהמחשבות האלו גורמות לך לתהות מה יהיה במשך ואיך ניתן להתמודד עם הרגשות האלו כעת...
לפעמים, לצד החשיפה החוזרת להתנהגויות שמאכזבות או מפחידות, ניתן להזכיר לעצמך שקיימים גם צדדים נוספים למציאות, כמו רגעים שבהם אנשים בוחרים לעזור אחד לשני, או מגלים אכפתיות אחד כלפי השנייה, אולי מחשבה זו עשויה להקל ולו במעט על רגשותייך.
בנוסף, לעיתים לדבר עם איש מקצוע או מישהו קרוב ולמצוא מקום מבין ומכיל יכול לסייע בהתמודדות. אני מזמינה אותך לכתוב לצ'אט של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). ניתן לכתוב באופן אנונימי, לשתף מחשבות, רגשות ולחלוק את אשר על ליבך. זהו מרחב בטוח לשיתוף ומתנדבנו יהיו שם כדי להקשיב ולתמוך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
קוראת את מילותייך ומרגישה עד כמה המחשבות על החברה והעולם שסביבך מעוררות בך תחושות של פחד ודאגה...נשמע שאתה מסתכל על האופן שבו אנשים מתנהגים זה כלפי זה ומרגיש שמשהו בתקשורת, באכפתיות ובנכונות לעזור לאחר הולך ונעלם...מתארת לעצמי שזה כל כך מטלטל ומערער להסתובב עם המחשבה שאולי ברגע שבו תזדקק לעזרה, האנשים סביבך יבחרו שלא להתערב ולהמשיך בדרכם.
נדמה שגם סיטואציות יומיומיות, כמו להעיר למישהו באוטובוס הפכו עברוך למשהו שמעורר חשש וחוסר ביטחון, מתוך מחשבה שאי אפשר לדעת כיצד האדם שמולך יגיב ולאן הסיטואציה תתפתח. מסיקה שהמחשבות האלו גורמות לך לתהות מה יהיה במשך ואיך ניתן להתמודד עם הרגשות האלו כעת...
לפעמים, לצד החשיפה החוזרת להתנהגויות שמאכזבות או מפחידות, ניתן להזכיר לעצמך שקיימים גם צדדים נוספים למציאות, כמו רגעים שבהם אנשים בוחרים לעזור אחד לשני, או מגלים אכפתיות אחד כלפי השנייה, אולי מחשבה זו עשויה להקל ולו במעט על רגשותייך.
בנוסף, לעיתים לדבר עם איש מקצוע או מישהו קרוב ולמצוא מקום מבין ומכיל יכול לסייע בהתמודדות. אני מזמינה אותך לכתוב לצ'אט של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). ניתן לכתוב באופן אנונימי, לשתף מחשבות, רגשות ולחלוק את אשר על ליבך. זהו מרחב בטוח לשיתוף ומתנדבנו יהיו שם כדי להקשיב ולתמוך.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: