אנשים, חוויתם טראומה קשה בחיים?

מצטערת לשמוע^
זה לא מגיע לאף אחת יבטח שזאת לא אשמתך, אם את רוצה לדבר על זה אני פה.

זה לא ממש טראומה קשה נראלי אבל כן חוויה שלא הייתי רוצה לחוות שוב..
חבר שלי בגד בי אחרי שנתיים שהיינו ביחד ויומים לפני שגיליתי את זה היה לי יום הולדת ואפילו מזל טוב לא אמר לי.. ואז גיליתי את זה ובאותו היום בכלל לא היה לו אכפת הוא ידע שאני יודעת ולא אזיז לו אפילו סליחה לא אמר לא כלום.. ואז חבר שלו עשה לי קטע מסריח שהוא רוצה להפגש איתי ושהוא חושב ש"הוא עשה משהו לא בסדר" ואז אמרתי לו שזה פחות מתאים כי אני לט מכירה אותו ואז הלכתי עם חברות ושחזרתי הוא רדף אחריי ונתן לי מכה בישבן רצה לעשות עוד אבל אני למדתי קרב מגע אז לא הצליח ואז הזה שבגד בי שלח לי הודעה ורשם: נו נהנת?
אבל התגברתי על זה ברוך השם וזה מאחורי ולא הוא ולא אף אחד אחר יוריד אותי למטה.

אבא שלי הסיע אותי לבית ספר כמו תמיד. בן 7, יום רגיל.
בכניסה חיכה החבר הכי טוב שלו, עצבני בגלל סיכסוך, או כסף. אבא שלי החביא אותי מאחוריו, התחנן שהוא לא יעשה את זה מולי. אבל הוא פשוט התנפל עליו והרביץ לו. בכיתי כלכך חזק, צעקתי. אף אחד לא בא לעזור. אני זוכר שטיפסתי עליו והתחלתי לשרוט אותו בפנים. הוא היה בחור די גדול. הוא תפס אותי וממש זרק אותי לריצפה. זה כבר היה מאוחר מידי. אבא שלי ספג את כל המכות הקשות. לא יכולתי לעשות כלום, חוץ מלראות את אבא שלי הולך צולע ומדמם הביתה ללא עזרה מאף אחד.
הוא נכנס למעצר אבל השתחרר תוך זמן קצר. כאילו כלום לא קרה.
היום אני כבר בן 21. 14 שנה עברו מאז, סובל מנדודי שינה כמעט כל לילה. כאילו הכל קורה כל פעם מחדש. הלוואי ולא הייתי ילד קטן. אני נשבעתי שלעולם לא אאכזב אותם. בזמן האחרון הצלחתי לספק להם גאווה ואני גאה בזה. אני תמיד העדפתי את הכבוד של ההורים שלי על פני אנשים אחרים, ועל דברים אחרים.

יש לי טראומה נוראית מהעניין הזה של הקורונה וחיסול אוכלוסייה

כן עברתי ניצול מיני כשהייתי קטנה מקרוב משפחה, ובחיים לא שיתפתי על זה אבל זה מאוד קשה יש פעמים שאני בוכה בגלל זהה ללא סיבה.. זה סתם משהו שתמיד במחשבות.

לפני שנה בנובי גוד אני והמשפחה שלי היינו בדרך הבית מחברים ואז בדרך מכונית דרסה אותי ואת אמא שלי מסתבר שלמי שדרס אותנו יש קשרים במשטרה בקיצור השוטרים טענו שאני ואמא שלי עשינו את עצמנו כאילו אנחנו נדרסנו בכוונה כדי לקבל כסף מהתביעה וסגרו את התיק, השוטרים התייחסו אלינו ממש מזעזע עד היום אני רואה את האיש שדרס אותנו כי הוא גר קרוב אליי וכל פעם שאני רואה אותו הוא צוחק לי בפנים... עד עכשיו יש לי סיוטים עליו ואני שונאת שוטרים כל פעם שאני רואה שוטר אני פשוט רועדת

ילד בן 10 הפליל אותי בהטרדה מינית כשהייתי בן פאקינג 12, הבית ספר האמין לו בלי הוכחות שבאמת שוות משהו והייתה למשפחה שלו הזדמנות לערב את המשטרה אבל ההורים שלי גרמו להם לעזוב את זה, אחר כך ההורים שלי הפסיקו להאמין לי ולקחו לי את כל מה שהיה לי, זה דפק אותי נפשית וחצי שנה אחרי זה ניסיתי להתאבד, לא הצלחתי אבל יש לי עדיין צלקת בצוואר.