כנסו פליז סורי שזה ארוך הייתי חייבת להוציא את זה

יש פעמים שאני מממש אוהבת את ההורים שלי
ויש פעמים שאני שונאת אותם ברמות לא נורמליות
בילדות חוויתי הרבה דברים שאני לא אפרט
וכיום יש לי בגללם בעיות אכילה כבר 5 שנים
כאילו בשנתיים הראשונות זה לא היה ממש בעיות אכילה
זה היה יותר אכילה רגשית, כאילו כל פעם שקרה משהו(טוב,רע,עצוב,שמח) הייתי חייבת לאכול משהו מתוק ואם הוא היה קטן אז הייתי לוקחת שניים
נגיד הייתי לוקחת ארטיק ואז עוד אחד ואז זורקת את העטיפה בפח הגדול של הבניין כדי שהם לא יגלו(הייתי לבד בבית הרבה)
ואחרי זה עברנו בית למושב עם בית פרטי וזה
ההתחלה חדשה הכל סבבה
כל מה שעברתי בילדות הלך ונעלם
ואז התחילו להיות לי בעיות אכילה
בשנה השלישית הייתי פשוט אוכלת בכמויות (וראו את זה) הייתי ילדה רזה ממש כאילו ממש מקל
והתחלתי פתאום להשמין (לא נהייתי שמנה פשוט עליתי במשקל) וכבר נהייתי פחות רזה
ובשנה הרביעית והחמישית(השנה) אני כבר ממש סובלת מבעיות אכילה אמיתיות
יש ימים אני אוכלת בכמויות ואז מרגישה רגשות אשם שממש כואבים
יש ימים שאני אוכלת בכמויות ואז מקיאה הכל (בכוונה)
יש פעמים שאני אוכלת והגוף כבר מקיא לבד בלי שאני ידחוף אצבע
יש פעמים שאני לא אוכלת כמעט כלום במהלך היום(לא יותר מתפוח או 4 עגבניות שרי) שאותם אני חותכת ממש קטן כדי לחשוב שאני אוכלת הרבה
כאילו זה בא בתקופות
אבל אין יום שזה לא זה
כל הזמן זה סביב איך אני ניראת ועל מה אכלתי ולמה אכלתי ושאני מטומטמת שאכלתי
וההורים שלי רק מחמירים את זה
הם יודעים על כל השוקולדים והדברים אבל הם לא עושים עם זה כלום
פשוט לא אכפת להם
אמא שלי כל הזמן מוצאת עטיפות של גלידה או שוקולד בין הבגדים בארון ופשוט מוציאה אותם ושמה בפח

והיום בבוקר אבא שלי שם חבילה של שוקולד במקרר והיא פתאום נעלמה(אחותי החזירה אותה לארון חטיפים בטעות) ואבא שלי לא ידע וצרח בכל הבית "איפה המטומטמת(אני כאילו), בטח היא לקחה והחביאה את זה בארון שלה" והוא חשב שאני ישנה
אבל אני שמעתי הכל ופרצתי בבכי(בשקט כמובן)
קיצר לא יודעת מה באתי להגיד פה פשוט הייתי צריכה להוציא את זה