(קצת פריקה) אני ממש מבואסת בגלל בדידות ודיכאון כרוני וחרדות..המשך בפירוט

תקופות כאלה הם השנואות עלי אני מבינה אותך, אבל בתור אחת שרגילה זה עובר בסוף ואחר כך שוב אותו תהליך עד שזה חוזר, אם את רוצה סתם חברה רנדומלית לפרוק אליה וש תקשיב לך בלי לשפוט אני כאן תרגישי חופשי

שואל השאלה:
זה לא רק תקופה אצלי, אני במצב הזה כבר שנים ושום דבר לא עוזר לי לצאת מזה

המצב שלך די דומה לשלי וזה מצער בעיני מאוד כי אני יודע כמה זה חרא, בגלל שאת בודדה והמצב הנפשי שלך על הפנים נפלת בפעם המי יודע כמה לבור הדיכאון החשוך והמייאש, הצד החיובי בעניין הוא שלא נפלת עמוק מדי, הדרך לצאת ממנו לדעתי היא:
1. לשפר את המצב החברתי שלך ולמצוא מישהו/י שיבין אותך וידע להכיל אותך(הדבר שלדעתי הכי ישפר את המצב)
2. להתחיל להתאמן(משפר מצב רוח) וכשהתוצאות יגיעו(עם ההתמדה כמובן) גם הביטחון העצמי יעלה
3. למצוא תחום שמעניין אותך ולהתעמק בו(בגלל המצב הנפשי לימודים יהיו לך קשים יותר אבל לא בלתי אפשריים) או מטרה כלשהיא שתעסיק אותך ובכללי לעשות דברים שיגרמו לך להרגשה טובה
4.לנסות לשפר את הפרספקטיבה על המציאות שלך ולהסתכל על הכל בצורה יחסית.

אם בא לך תרגישי חופשי לשלוח הודעה ולשתף אותי במה שאת עוברת

מוזמנת לשלוח הודעה

היי אנונימית, אני יובל מתנדבת בעלם דיגיטל, תוכנית שמלווה בני נוער וצעירים ברשת. אני מזמינה אותך לדבר איתי ולשתף בתחושות ובמחשבות שלך, גם באופן אנונימי אם זה יותר נוח לך. ממתי התחושות האלה? כמה זמן את מרגישה בודדה בצורה הזאת?. בדידות היא תחושה קשה ולכן אני מזמינה אותך לדבר ולא להישאר עם הרגשות האלה לבד וגם נוכל לחשוב יחד על דרכים להתמודדות עם המצב. את יכולה לפנות בצ'אט בסטיפס, באינסטגרם nayedet.digital, בטיקטוק או באימייל [email protected]. מחכה לשמוע ממך, יובל

אנונימית יקרה,

קוראת את מה שכתבת ונשמע שאת חווה בדידות גם בעבודה וגם בכללי , ספרת שכיום הקשר עם כמעט כל החברים מהעבר נפסק.. חושבת שהחוסר בחברים יכול להיות ממש מדכא..

נראה לי שבטח לא משפר את ההרגשה שאין משהו שממלא את ליבך ומחיה אותך אלא הכול נראה כה שבלוני וריקני... נשמע שעושה דברים לא מתוך רצון פנימי אלא מסיבות אחרות, אולי כי את חושבת שזה חלק ממסלול החיים וזה מה שאת אמורה לעשות עכשיו...

הרגשות האילו עשויים ממש לצער ולהעיק... האם יקל עליך לשתף מישהו אנונימי ברגשות ובמחשבות שלך? כתבת שהפסקת ללכת לטיפול אצל הפסיכולוגית אבל אולי תמצאי הקלה כלשהי אצלנו?

לעמותת סה"ר בה אני מתנדבת יש צ'אט אישי ואנונימי, בו אפשר לפרוק ולשוחח על מה שתבחרי לספר, בנחת ובקצב המתאים לך... אנו נהיה שם כדי להקשיב ולתמוך... מקווה שהשיחה איתנו תשפר ולו מעט את הרגשתך...

מצרפת לך קישור אלינו, ממליצה לך להיכנס..

שלך,
מתנדבת סה"ר