אני לא יודעת מה לעשות באמת התחלתי טירונות בשלישי ואני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון

טירונות זה קשה לכולם בהתחלה אבל הקושי עובר מתישהו, כל אחד בקצב שלו.
ליצור חברויות בצבא זה לא כזה קשה פשוט לא להיות סגורה וזהו.

שואל השאלה:
אבל קשה לי להתחבר אני ביישנית ובמיוחד שכולן כבר מחוברות ולאף אחת לא דחוף להכיר , בכללי הבנות שם די מוזרות אבל עדיין ניסיתי

שואל השאלה:
הטירונות 02 אמרו לנו שבועיים וחצי

^02 זה חודש.
איפה את עושה טירונות?

שואל השאלה:
ממש קשה לי להיות במקום הזה כי זה מחזיר אותי אחורה לתקופה ממש לא טובה שלי ושאני בטירונות אין לי מקום בסוף היום לחזור ולהרגיש בטוחה

שואל השאלה:
בסיירים אני עושה

שואל השאלה:
כי קשה לעבור את זה לבד אני ממש בודדה

שואל השאלה:
וגם אחר כך אני ממשיכה שם את הקורס עם כמעט אותן בנות

שואל השאלה:
כן אבל רציתי להתייעץ בעיקרון מה לעשות האם להמשיך לקורס או לצאת מזה כבר עכשיו כי אני לא רוצה את התפקיד (תצפיתנית) וגם אם אני אמשיך אם רוב הבנות לקורס אני עוד יותר לא רוצה. ואיך בכלל יוצאים מזה

היי לך, שולחת לך חיבוק ומקווה שתרגישי שאינך לגמרי לבד.
לא יכולה לדמיין כמה כוחות ותעצומות נפש את צריכה כדי להתמודד עם המצב החדש והלא מוכר בו את נמצאת.
אני מבינה עד כמה זה מאיים ומפחיד אותך להתחיל לגמרי לבד במסגרת חדשה ואחרת לגמרי, רחוקה מהבית והמשפחה שלך, מהחברות והסביבה אותה את מכירה ורגילה אליה.
ניתן להבין שאת מרגישה מבודדת ושונה מהטירוניות האחרות, את סגורה ולא מתחברת להווי והכל נראה לך זר ומפחיד.
אל תשארי לבד עם עם הדיכאון והחששות שיש בך, תפני למפקדת או אפילו לקב"ן, שתפי אותם בקשיים שלך ובכך שאינך רוצה את הקורס.
אני רוצה להזמין אותך לעלות לצ'ט שלנו ( לינק בסוף התגובה) לוואטסאפ 055-9571399 המתנדבים שלנו שם כדי להקשיב ולנסות לעזור לך, את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך, דברי איתנו.
שמרי על עצמך,
שלך מתנדבת סה"ר