האם טיעון "פנייה אל סמכות" הוא הטיעון האפקטיבי והטוב ביותר להוכחת טיעונים של רבנים?

אפקטיבי אולי בשינוי דעת הקהל, רבים נופלים בו.
לא אפקטיבי לביסוס רציני של טיעון ולדיבייט.

מה הטיעון אומר מעניין אותי

אולי

^טענה שמתקבלת כנכונה רק בגלל שמישהו סמכותי אמר שזה נכון

מה הבעיה הרב שלי אמר שצריך להקשיב לאנשים

שואל השאלה:
^דוגמא בלייב

לא הם גם אוהבים להשתמש בטיעון מן העתיקות ,טיעון השען ,טיעון מן המיוחדות ,טיעון מהעדר דמיון, הרבה נון סקוויטר,ופשוט גישה גלופ כל היום

זה כאילו הסתלבט הכי ברור בעולם אחי מה ^^

וזה רק כמה דוגמאות , שלא נדבר על טיעון פוסט הוק וולט סקוטי אמיתי שהם דוחפים לגרון כל דיון

כל מי שמגיע מבית מדרש אמתי מבין שזו שטות

שואל השאלה:
^כל התלמוד מבוסס על פנייה אל סמכות, על מה אתה מדבר?

ממש לא. זו לא שלפנייה לסמכות אין תפקיד, אבל לא בתור כלי לוגי אלא ככלי הכרעה פסיקתי.

שואל השאלה:
^אז לפסיקות אין נימוק לוגי?

שואל השאלה:
הנימוק הלוגי של פסיקות:
"הרב מלפני 1000 שנה אמר".

ברור שיש להן. אבל יש גם כלים של הכרעה כשאין שיקול מכריע לכאן או לכאן מבחינה לוגית. כרב בדיני וכשמואל באיסורי או הלכה כבתראי בדומה לעקרונות משפטניים כמו lex posterior derogat legi priori.

ממש לא. פסיקה רצינית היא תוצאה של עיון במשנה, תוספתא, תלמודים פרשנים ופוסקים תוך כדי משא ומתן בדבריהם והתחשבות בשיקולים שונים (למשל חברתיים וחינוכיים)

^ומה זה אם לא פנייה לסמכויות אחרות? (המשנה הגמרא וזה)

שואל השאלה:
^^^רב כיום לא יכול לסרב למה שאמר רב מלפני 2000 שנה מבלי להסתמך על רב אחר מלפני 2000 שנה או יותר.

שואל השאלה:
"לחלוק על מה"* במקום "לסרב למה".

זו פנייה לסמכות באותו המובן שהסתמכות על החוק או על תקדים משפטי היא פנייה לסמכות. אין לי בעיה מבחינה סמנטית גם לקרוא לזה פנייה לסמכות כשרה או ואטאבר. אבל זו פשוט החמצה של איך פסיקה הלכתית עובדת.

שואל השאלה:
^פנייה אל סמכות יכולה להיות קבילה

שואל השאלה:
פנייה אל סמכות קבילה במקרה של פסיקות, חוקים ומערכות משפט שונות.

^^^אוקיי אז אתה מסכים עם כותב השאלה שפסיקה הלכתית של רבנים זה פנייה לסמכות.

אף אחד לא שאל או אכפת איך התהליך בדיוק מתרחש.

סבבי

אורות מאפל

פנייה לסמכות זה לקבל טענה כנכונה ממישהו שיש לו סמכות מסוימת בצורה עיוורת. זה לא משנה מאיפה זה הגיע. בדתות הסמכות העיוורת היא ליבה של המערכת

אלא אם כן אתה חושב שיש משהו רציני ואמיתי בדתות ופה אני אבקש ראיה מחוץ למערכת האמונות

ודת זה לא פוליטיקה

יש לך תפיסה מאוד מסוימת של דת דוגמטית ואישית. אין טעם כאן לדון בהצדקה חיצונית לדת. המבנה של ההלכה והשתלשלותה הוא דרך שיחה רציונלית בין הפרשנים והפוסקים - זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו, זה מביא ראיה מכאן בדרך ההיקש וזה סותר אותה ממקום אחר בדרך ההפשטה - זה לחלוטין לא תואם את התואר עיוורון. יש בתוך המערכת הזאת גם כלי הכרעה בעלי מבנה טכני (אך לא חסרי הגיון) - כמו במשפטנות, בפילולוגיה ואפילו במדע או בפילוסופיה.

יש לך נקודה דתית(מסגרת דתית)
ה"רציונל הפנימי" הזה עדיין מסגרת דתית.
הוא לא בוחן אמת אובייקטיבית או עובדות חיצוניות אלא רק מה שנכון או מקובל בתוך המסגרת הזו.

כן

יש רעיון שמובא עוד בימי הגמרא כי אמוראים לא יכולים לחלוק על תנאים, הרי הם היו בדור קרוב יותר למעמד הר סיני והם מלומדים וחכמים ומבינים יותר.

אבל מאז השתבשה ההלכה מאוד ויש לא מעט טעויות אפילו אצל הגדולים כמו הרמב"ם (שאיכשהו הצליח להשמיט את דברי הגמרא בהלכות שופר למשל), או הרב יוסף קארו שהתיר פרנסה מהתורה! ועוד.
אני חושב שאין פרות קדושות בימנו. חזל לא ידעו מדעים ויש לחלוק על טעויות מדעיות אצלם, כמו שניתן לחלוק על רבנים בימנו שטועים ונמשכים יותר מדי אחרי הקבלה, הזוהר, החסידות ועוד.

פנייה אל סמכות זו טעות.