לצאת עם מישהו עם מחלה נפשית, דעות?

אל

לא הייתי יוצא בחיים
זה לא בקטע רע אבל זה מאוד מאתגר להתמודד עם מתונדד נפש לטווח ארוך

תלוי איזו מחלה ומה מצב החומרה שלה

תלוי איזו מחלה נפשית ועד כמה זה גבוהה ומשפיע עליו

תלוי איזו, אבל לי זה לא מוריד בכללי, כמובן שזה תלוי איך זה משפיע על התפקוד היומיומי שלו

לכולם יש הפרעות כלשהם גם אם זאת הפרעה הכי קטנה
אבל אם הבן אדם לא מאוזן אני לא אצא איתו

לא

בחיים לא אני רוצה לצאת עם אדם בריא נפשית ולבנות זוגיות בריאה
איך המחלת נפש מתבטאת?

לא, אלא אם זה משהו שאפשר לפתור ביחד ולא יגרום לי לפחד

אני דווקא אעדיף מישהי מתמודדת נפש כל עוד היא מאוזנת מכיוון שאני מתמודד נפש בעצמי וחושב שיש בקשר כזה ריפוי הדדי (במידה ואחד מהצדדים לא מאוזן אז ההפך הוא הנכון).

תלוי בדרגה ובהפרעה, זה נושא מאוד רחב

שואל השאלה:
כאילו יש הרבה גוונים למחלות נפש, אבל אם הם יותר מהסוג של פגיעה עצמית ולא פגיעה באחרים זה יותר סביל או עדין מוריד?

אני גם ככה עם מחלות כרוניות, אני פשוט לא אצליח להחזיק עוד קושי

אבל אם במהלך הזוגיות שלי, חס וחלילה בן זוג שלי יחלה, אני בחיים לא אעזוב אותו ואני אתמוך בו

^^פגיעה עצמית בדרגה 1 סבבה, 2 יש שיקולים קצת, 3 ומעלה פוסל כי הבן אדם צריך לטפל בזה לפני שהוא ניגש לזוגיות

לי יש מחלה נפשית ובנות יוצאות איתי
אני חייב לציין שאני לא אומר את זה ישר ואפילו לוקח לי די הרבה זמן לחסוף את זה

יש כאלה שבוחנים את האדם כמי שהוא ויש כאלה שנכנעים לסטיגמות ומוותרים.
כעיקרון, תמיד עדיף לבדוק במה מדובר לפני ששוללים, בייחוד כשאין אופציות טובות יותר.
בקיצור זה מורכב.
יצא לי לראות זוגות שבחרו להיות בזוגיות למרות הקשיים כי הם הגיעו למסקנה שזה הכי טוב בשבילם. אם לא מדובר במשהו קשה והבנאדם מטפל בעצמו וזה משהו שניתן להכיל אז אני לא רואה בעיה.

^^^מה זה הדרגות האלה?

^6 הנטייה לא משנה, אלא השליטה. כל עוד מישהי פוגעת בעצמה היא לא מספיק מאוזנת מבחינתי ולא הייתי נכנס לקשר שיכול לדרדר אותי גם.

טלוי איזה מחלה:
פסיכופתיה כן
דיכאון כן
חרדה כן
סקיצופרניה טלוי כמה קשה והם יש טיפול תרופתי שעוזר וכמה הם מתפקדים וכו'
אוטיזם טלוי בתפקוד גבוה/בינוני כן
הפרעות קשב כן
כל אלה נחשבים מחלות נפשיות לפי חוק אבל אין בהם בעיה כל כך

שואל השאלה:
^^אבל מה אם זה בכלל לא ישפיע עליך? יעני פגיעות עצמיות לא חייבות להיות פיזיות, אבל גם אם כן, זה באמת פסול לחלוטין גם אם הבן אדם מתנהג נורמלי ואפילו מתון?

^ברור שזה ישפיע עליי. תארי לעצמך שאת אוהבת מישהו והוא פוגע בעצמו, אפילו מונע מעצמו אוכל או תולש שיער בצורה אובססיבית. זה לא היה משפיע עלייך?
יש קשר ישיר בין המצב הנפשי להתנהגות ובין מצב נפשי לפגיעה עצמית, כך שההתנהגות שלה כן תיפגע ועצם הידיעה שקשה לה, שהיא אובדנית לדוגמה ושאני לא יכול לעזור לה - תגרום לי להיכנס למצב אובדני גם.

שואל השאלה:
^נכון לגמרי, הייתי צריכה להיות יותר ספציפית. בראש שלי פשוט יש לי תפישה למחלה/הפרעה נפשית כמו ocd, שזה לא בהכרח פגיעה פיזית דרמטית ויותר אישי.

איזה כיף לקרוא את התגובות כנערה עם ptsd

אני חושבת שבגלל שעברתי דברים קשים בעצמי, ואני נקראת "מתמודדת נפש" ושמתי את זה במרכאות כי זה פשוט טייטל ולא אומר כלום על הבן אדם, אני ארצה מישהו שיבין אותי

יש הבדל בין פוסט טראומה והפרעת אישיות גבולית למחלת נפש צריך לעשות פה הפרדה
פסיכופתיה ונרקיסיזם זה נוראי
מאנשים כאלה חובה לברוח

אין לי בעיה תלוי מה היא ועד כמה היא משפיעה עליה, אני אנסה לעזור לה ולהיות לצידה כמה שאפשר

כעקרון אני חולה נפשית מאובחנת אז אני לא חושבת שאני אצא עם מישהו בלי בעיות נטו כי אני לא רוצה להרגיש נטל ומרגיש לי שאם לבן זוג שלי יהיו גם אז זה שתי אנשים באותה הסירה..
מה שכן זה יכול להיות קשה אני יכולה להגיד שאני אישית מרגישה כל הזמן נטל על אחרים או גורמת הרגשה לא נעימה כזה וזה גם למה אני משתדלת להסתיר את המחלה הנפשית שלי אבל כאילו חד משמעית במובן אם לא רוצים לצאת בגלל זה.

*^לבן אם ששאל למעלה על הדרגות של פגיעה עצמית

שואל השאלה:
^^תודה שענית 3> (נגמרו לי הפרחים)

אני חושבת שזה פשוט לא בשבילי, אני חושבת על עצמי שאני אדם מאוד מכיל ורגיש אבל זה גם ישפיע עליי וזה גם קשה להתמודד עם כל מחלה שהיא בין אם זה פיזית ובין אם נפשית, ואני לא רואה את עצמי יוצאת עם אדם שחווה התמודדות יום יומית שהיא באמת קשה ומאתגרת, אבל כן אנסה לתמוך כחברה טובה, להיות אוזן קשבת וכו' פשוט בזוגיות זה מתבטא אחרת