אני מרגישה כל כך אבודה אני לא יודעת מה לעשות, בבקשה תרגיעו אותי אני מרגישה כאילו שאני צריכה פשוט לגמור את הכל.

לכולם יש תקופות כאלה,גם אני הייתי שם.
זה יישמע חרטא רצח אבל הכל לטובה והכל מסתדר בסוף וחשוב להיות חזקים לעבור את התקופה הזאת בצורה הטובה ביותר,אל תעשי משהו שתתחרטי עליו.
אם משהו ממש יושב לך על הלב כדאי לך לשתף אמא אבא אח אחות חברה טובה מישהו שאת סומכת עליו,אפילו ממקור מקצועי כמו פסיכולוגית למשל-לבקש עזרה זה לא בושה
אם את צריכה משהו אני תמיד פה

היי,
אני קוראת את המילים שכתבת, ואם זה בסדר מבחינתך, חשוב לי לעצור ולכתוב לך שאני שומעת את המצוקה שלך.
שומעת שאת מתוסכלת. אולי את לא מבינה למה את מרגישה את הדברים שאת מרגישה, למה את מגיבה כמו שאת מגיבה.
ויכול להיות שאת מרגישה ריקנות, מרגישה שהכל סביב חסר משמעות, ושאין טעם.

אני מתארת לעצמי שהכאב שאת חווה הוא כל כך בלתי נסבל, כל כך פוצע, עד שנדמה בעינייך, שהפתרון הוא לסיים עם הכל, בדרך שאין ממנה נתיב חזרה.
אבל מנגד, אני שומעת גם זעקה. קריאה לעזרה. רצון לחיות. שיתפת בפורום כזה, אולי כדי שמישהו יבחין, כדי שמישהו יושיט לך יד וירגיע במעט את הטלטלה שנראה שאת חווה.

יקרה, אני דואגת לך. האם שיתפת מישהו בתחושותייך? האם יש לך אדם קרוב, שאת סומכת עליו, שתוכלי לשתף? מישהו שיקשיב לך ושינסה לעזור. אולי משפחה או יועצת בית הספר..

בנוסף, אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח, בו תוכלי לפרוק את מה שבטח יושב על הלב. אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ויש לנו צ'אט אישי ואנונימי שבו תוכלי לדבר עם אחד מאתנו, המתנדבים. תוכלי לדבר על מה שתבחרי, ובקצב שלך, ואנחנו לא נשפוט, רק ננסה לתמוך בך מכל הלב.

אנחנו כאן כל יום, וגם הערב:
א'-ה' בשעות 10:00 עד חצות
שישי 08:00 עד 13:00
מוצ"ש 21:00 עד חצות

כשאת מרגישה שאת נשברת, תבואי. אנחנו נהיה שם ונדבר, ננסה לחזק ולתמוך. אל תשארי עם ההתמודדות הזו לבד..
מצרפת את הקישור לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר