היי, מה אתם חושבים על קטע הטקסט שכתבתי?

'אני עשיתי את זה..?' שאלתי את עצמי, מתקשה להאמין, לא מקבל את המציאות בצורה בה אני חווה אותה כרגע.

ישבתי על הרצפה, קול של טיפות נפגשות עם הרצפה, בזו אחר זו, הרעש היחיד שמילא את חלל החדר החשוך.

הסתכלתי על ידיי, למה אני רועד? זאת לא המציאות, זה רק חלום, נכון?

אך כפות ידיי אשר היו מכוסות בדם סמיך, דביק, חם, טרי וכהה, הן הופיעו בדיוק מולי, בדיוק מול עיניי, זאת המציאות.

פעם אחר פעם, אני עובד על עצמי, אני תופס את הרגע הזה כמציאות, תופס את הרגע הזה כחלום, ללא דרך לדעת איפה אני באמת.
זה אמיתי? זה לא אמיתי? אני רוצה לדעת.

החושך מסביבי, רק נהיה כהה יותר ויותר בכל שנייה שעוברת, צבעו האפל של החושך גורם לי לדמיין דברים, לחשוב כאילו מישהו מסתתר בו.

גם אם זו המציאות, אני מדמיין, דמיון זה לא דבר אמיתי, זה אומר שזאת עדיין המציאות? לא, זה חלום.

אני לא מאמין שעשיתי את זה, איך יכולתי..? איך יכולתי לעשות דבר שכזה?!

הדם זורם מכפות ידיי לאורך זרועותיי, מכתים את בגדיי, בגדיי השחורים כמו החושך, משקפים את מי שאני, את הרגשות שלי.

לבסוף הבנתי, זה לא חלום, זאת לא מציאות, זה אני, אני היחיד שיכול להחליט מה זה.

אך זה מאוחר מידי, הסכין כבר תקוע עמוק בתוך הבטן שלי, זה הסוף.

זה הסוף של כל התקוות שלי, הסוף של כל החלומות שלי, זה הסוף של החיים שלי.

זה לא חלום, זו לא מציאות- זה מוות.

(תודה שקראתם את זה, זה טקסט ממש קצר, אבל אני אשמח לחוות דעת. אם אתם רוצים לדעת למה כתבתי את זה בשם זכר, כי אני מרגישה את זה כדבר עוצמתי, לא יותר מאישה כמובן, פשוט הרגשתי שזה חלק מאוד גדול מהרעיון של הטקסט. ואל תדאגו, הכל בסדר, זה פשוט סגנון הכתיבה שלי. דרך אגב אני בת 13).