הכלבה שלי נפטרה לפני כמה ימים ואני לא מפסיקה לחשוב עלייה.

אני איבדתי את הכלבה שלי במשך חודשים ארוכים התמונה האחרונה שלה לא יצאה לי מהראש הינו צריכים לעשות לה עמתת חסד כי היא סבלה כל כך וראיתי תמיד את התמונה שהיא על השולחן טיפולים מפחדת לא מבינה מה קורה ומסביב כל המשפחה שמשכנעת אותי לעזוב את החדר כי אני לא הייתי מסוגלת לעזוב אותה במשך מלא זמן בכיתי בכל יום הרגשתי רע ואשמה שעזבתי אותה שנתנתי לה לסבול מלא זמן ועם הזמן הקושי הגעגעוע עובר למזלי היה לי את הכלב השני שלי הוא עזר לי כל כך להתגבר מתישהו מפסיקים לבכות ומתגעגעים פחות הקושי עובר ופחות חושבים על הכלב האהוב(ושחושבים עליו זה לא רק עצב)
תנסי במקום לחשוב על הגופה והדברים האלה לחשוב על חוויות טובות שלהן ביחד על זה שהענקת לה חיים טובים תחשבי על איך היא נראתה בחיים על איך שישנה או שיחקה ולא על גופה למרות שלא פשוט לשלוט במחשבות אני מבינה אבל זה יעבור לך ההרגשה הזאת המחשבות האלה לא ישאר לנצח

לא איבדתי כלב
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך
כי כלב זה כמו להביא עוד אח או סתם חבר טוב
אתה נקשר אליו
וזה נורא קשה ומובן
אבל אלו החיים. כמו בני אדם גם אנחנו מתים בסוף זה הטבע. צריך להמשיך הלאה למרות כל הקושי:)
משתתפת בצערך